אלימות כלפי נשים

כיהנה כחברת כנסת בכנסת העשרים מטעם מפלגת "כולנו". הייתה חברה בשבע ועדות הכנסת – חוץ וביטחון, חינוך, רווחה, מעמד האישה, נגע הסמים, ביקורת המדינה, עלייה וקליטה. בנוסף הינה יו"ר של שלוש ועדות משנה- צעירים חסרי בית, חינוך בלתי פורמלי ולעניין נושא המזונות. היא בעלת תואר ראשון במשפטים וממשל ותואר שני במנהל עסקים והתמחות במנהיגות ציבורית, שניהם מהמרכז הבינתחומי הרצליה. מירב הקימה מרכזים לחינוך וספורט אתגרי לנוער במצבי סיכון.

בביקור במקלט לנשים מוכות בחיפה, ישבה מולי בחורה צעירה בשנות העשרים לחייה עם ביתה בת השלוש ואמרה לי את אחד המשפטים שלא אשכח כל חיי: הדבר הכי גרוע מבחינתה, שהיא הייתה באותו מקלט עם אמה כשהייתה בגיל של ביתה הקטנה. הזדעזעתי עמוקות; מעגל האלימות במשפחה נמשך: הבת, כמו האם, חוותה אלימות, שתיהן נאלצו לעזוב את ביתן ולברוח למקלט כדי לשמור על חייהן ועל חיי ילדתן. 

מאות אלפי נשים בישראל סובלות מאלימות מדי יום, אלימות פיזית, אלימות מילולית, אלימות כלכלית; לפעמים סוג אחד של אלימות, לפעמים שילוב של שלושתן יחד. סובלות ושותקות. שותקות, כי לעיתים אין להן כוח להתמודד כל פעם מחדש עם הגבר האלים במשפחה. שותקות, כי איבדו את הכוח להילחם. שותקות, כי לא נעים להן מהילדים והמשפחה או כי הן פשוט מאמינות שזה יירגע, הוא ישתנה ומחר יהיה יותר טוב מאתמול.

יכול להיות שאם תפגשו אותן בעבודה הן יהיו חזקות כלפי חוץ ולא יפגינו כלום ממה שעובר עליהן בבית. ברוב הפעמים כשאנו חושבות על נשים נפגעות אלימות אנו חושבות על נשים חלשות שנמצאות בשולי החברה, אבל, למרבה הצער, אלימות נגד נשים קיימת בכל שכבות האוכלוסייה, בכל המגזרים ובכל המעמדות. האלימות לא פוסחת על אף שכבת גיל ועל שום מקום בארץ. נשים שנחשבות חזקות, חלשות לצערי, בכל הקשור לאלימות., הן משלימות עם מצבן ומוכנות לוותר, אולי כי בתוך תוכן הן באמת מאמינות בנפש האדם ובעובדה שכל אחד יכול להשתנות ואולי כי היום זה יהיה היום האחרון לאלימות כנגדן.

יציאה ממעגל האלימות היא פעולה לא פשוטה, הדורשת כוחות פיזיים ונפשיים רבים, שלא תמיד עומדים לרשותן של נשים; לפעמים גובר ה"יהיה בסדר" והחיים עצמם על הרצון לצאת ממעגל האלימות. האחריות שלנו בכנסת היא להעלות את הנושא הזה בכל הזדמנות שנקרית בדרכינו, לדבר על כך ולתת כוח לנשים לדבר. יש לנו חובה להתערב ולסייע במקרים פרטיים וגם לסייע לארגונים החברתיים שעושים עבודה מעולה כמו מרכזי הסיוע או המקלטים ובכלל כל מקום שתומך בנשים נפגעות אלימות.

הפתרון לאלימות הוא בעיקר באמצעות החינוך. לחנך דור אחר שיודע שאלימות היא לא פתרון, ששיח משפיל ופוגעני מהווה חציית גבול ומוביל בדרך כלל לאלימות פיזית. גם ענישה היא כלי חשוב מאוד, בין השאר בעונשים כלכליים כבדים, אשר יכולים ליצור הרתעה הולמת כנגד גברים שנוקטים באלימות קשה. אך לצדם יש גם לדאוג למקומות ראויים אשר מאפשרים טיפול לכל גבר אלים ושנותנים לו את הכלים ואת האפשרות לטפל בעצמו ולהשתנות.

בחודש נובמבר מציינים מדי שנה את יום המודעות הבינלאומי לאלימות כלפי נשים. עבור נשים רבות האלימות לא פוסחת יום אחד מעליהן, עבור נשים רבות האלימות היא חלק משגרת יומן. לצערנו, עבור נשים רבות היכולת לצאת ממעגל האלימות היא כמעט אפסית ולכן יש חשיבות רבה לומר להן שהן לא אשמות, שהן לא לבד ושיש מי שתומך בהן וילווה אותן, שיש להן כתובת בכל מקום אליו יפנו. 

החברה הישראלית כולה חייבת להיות שם עבורן כדי למנוע את מקרה האלימות הבא. באחריותנו להעביר להן את המסר שברגע שהן יחליטו שזהו, זה נגמר, אנחנו נהיה שם כדי לאפשר להן לשים את האלימות מאחוריהן ולהתקדם יחד עם ילדיהן לעתיד טוב יותר.

שיתוף המאמר:

Facebook
WhatsApp
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *