אני פמיניסט דתי ואידך זיל גמור

מנהל 'עתים', ארגון שמסייע לאלפי פונים בשנה ופועל למען ממסד דתי בישראל, שהינו מכיל, מכבד וקשוב לצרכים המגוונים של העם היהודי. בשנים האחרונות הוביל עתירות ומאבקים ציבוריים בנושא נישואים, גיור, מקוואות ועוד, שהובילו להגנה על זכויות אדם וקידום צדק ושוויון בשירותי הדת.

בעשור האחרון אנחנו עדים להתעוררות רוחנית עצומה, כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה היהודית. התעוררות שצפויה לשנות ולתקן את פני החברה הדתית, והחברה בכלל, להגדיל תורה ולהאדירה. בשנים האחרונות קמו תלמידות ותלמידי חכמים, בתי מדרש, קהילות פיזיות ווירטואליות, שמנהלים שיח עשיר ותקדימי על חברה, אמונה ומגדר.

מובילות תנועה זו הן נשים, תלמידות חכמים ופעילות חברתיות, שדורשות את מקומן גם בתוך המרחבים הדתיים ואינן משלימות עם הדרתן מתוך השיח היהודי. ומנגד, ישנם אנשים שמרגישים שהשיח הזה מאיים עליהם. כך, למשל, שמענו לאחרונה רבנים שמזלזלים ביכולתן של נשים להתקדם בעולם התורה ומשווים מדרשות לבנות ל"בתי חולים רוחניים". הם ותלמידיהם טוענים כי פמיניזם ויהדות הם תרתי דסתרי. או זה או זה.

הגיע הזמן לצאת בקול זעקה, גברי, דתי ופמיניסטי, נגד הניסיונות להדיר את הפמיניזם מתוך השיח והשפה של החברה הדתית. הגיע הזמן למחות נגד הקבוצה הגדולה והקולנית של מבטלי תורה, שעושים הכל על מנת לסכל את הרחבת עולם התורה, כולל שימוש בהפחדות ותארי הדרה ("לא אורתודוקסיות", "לא נשיות", "עושות להכעיס" וכהנה וכהנה). הגיע הזמן שאנחנו, האנשים, ולא רק הנשים, נתחיל לדבר, בצניעות ובהקשבה, על שוויון מגדרי מהותי בחיינו הדתיים.

פמיניזם הוא מעמד האשה וזכויות נשים – אבל לא רק. זו גם חובתנו ליצור עולם תורה עשיר ורב קולות, עולם התורה כפי שחזה רבי אלעזר בן עזריה, כאשר סילק את שומר הפתח מבית מדרשו על מנת לאפשר לכל התלמידים להיכנס ובכך הותיר לנו משימה להמשיך ולסלק את שומרי הפתח בכל דור ודור. פמיניזם הוא הזדמנות להבין באמת לא רק את אביי ורבא, מגדולי חכמי התלמוד, אלא גם את ברוריה וילתא ואלפי תלמידות חכמים נוספות שקולן לא נשמע.

לא מדובר בשינוי שיתחולל רק בין ארבעת קירות בית המדרש. מדובר בהזדמנות ליצור חברה טובה ושוויונית יותר, לעצב יהדות שבמרכזה תיקון עולם, להיות נשים וגברים טובים יותר, שקשובים לאישיהם, לנשותיהם ולמשפחתם. להיות נשים וגברים שמבינים ששלום בית משמעותו בניין הדדי ולא ביטול האחת מפני האחר.

אחים יקרים, חבריי לספסלי הישיבות ובתי המדרש, עורו גם אתם! האם אינכם זקוקים לפמיניזם? האם לא תוכלו להרוויח כל כך הרבה מבת זוג, שותפה, שתפגוש אתכם בגובה העיניים? כ"אישי" ולא כ"בעלי" (כמאמר הנביא הושע, ב, יח)? האם לא שווה לנו לשחרר גם את המין הגברי מסטראוטיפים ישנים ולאפשר עיצוב של גבר יהודי חדש, עמוק ומורכב יותר?

אבותינו ואמותינו עשו לא מעט נפלאות במהלך ההיסטוריה. הם לחמו על קיומו של העם היהודי, בגוף ובנפש, גם בעתות משבר וחורבן. ואחרי שהקריבו כל כך הרבה למען קיומנו כאן, כיהודים שומרי תורה ומצוות בארץ הקודש, מה נדרש מאיתנו לעשות כדי להמשיך מסורת של התקדמות וצמיחה? להכפיל את מספר העוסקים בתורה על ידי השקעה שווה בתלמידות חכמים; ללמוד להכיל חברה דתית מרובת קולות; להיאבק בהדרת מחצית האוכלוסייה מחיי החברה והרוח. זוהי משימה של כולנו ואין אנו רשאים להיבטל ממנה.

נכון, השיח מורכב. יש הרבה מה ללמוד, לשמוע, להגיד ולעשות. זו רק נקודת הפתיחה. עלינו לפעול מתוך מחויבות עמוקה למסורת הדורות של העם היהודי, אך גם לעתידו. זה גם לא יהיה קל, אבל גם ככה לא התחנכנו לבחור בדרך הקלה. אינני יודע אם זה נכון שמי שמאמין לא מפחד, אבל מי שמאמין ודאי לא צריך לפחד לדבר פמיניזם.


טור זה הוא עיבוד של מאמר שפורסם לראשונה באתר 'כיפה'.

שיתוף המאמר:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *