אשליית הבחירה כמחסום בפני פיתוח אישי של נשים

מכהנת כיום, כיו"ר שדולת הנשים בישראל, יו"ר ועדת מענקים של הקרן החדשה לישראל וחברת הנהלה של עמותת מעלה. אלה השתתפה בכתיבת דו"ח "שוק הון חברתי" בחסות קרן יד הנדיב. אלה כותבת מאמרי דעה בתחומי חברה וכלכלה שונים בעיתונות הכלכלית המקומית.

אורנה (שם בדוי) הייתה תלמידה מצטיינת בתיכון. היא התקבלה ליחידה מעולה בצבא ולמדה מנהל עסקים באוניברסיטה. תוך כדי לימודיה התחילה לעבוד בבית השקעות. היא סיימה את הלימודים, המשיכה את מסלול הקרירה בבית ההשקעות התחתנה ילדה ו…?

שיעור הנשים הלומדות מנהל עסקים דומה לשיעור הגברים אבל כשהן מגיעות לשוק העבודה, רבות בוחרות לא לפתח קרירה במסחר, בניהול השקעות, אלא להתמקד בתפעול או במכירות. אפשר להבין את המשיכה של עולם המכירות: היא קשורה במשכורת יחסית טובה, שעות עבודה מאוד גמישות. התלות בעובדת במכירות יחסית נמוכה, אין קושי בהארכת חופשת הלידה ובשמירת המקום אם מדובר בעובדת טובה. בתחילת הקרירה יותר קל ומשתלם לעסוק במכירות של מוצרים פיננסים מלנהל השקעות או לסחור. התנאים ההתחלתיים טובים יותר ויש גמישות המאפשרת לעמוד בדרישות המשרה הכפולה – בית ועבודה.

מים זורמים בנתיב הקל אבל למקום הנמוך

הצל שמעיב על תמונת התעסוקה הוורודה הוא הפיתוח האישי. בגיל 35, אחרי עשר שנות קרירה את מאוד טובה במה שאת עושה. מסלול ההתקדמות הישיר הוא לעבור מעיסוק ישיר במכירות לניהול צוות. אבל… בגיל 35 יש לך 2-3 ילדים קטנים בבית וניהול צוות פוגע בגמישות ומרחיב מאד את היקף העבודה.
מפתה לחשוב שאפשר לדחות את הפיתוח האישי ואת ההתקדמות בעבודה עד שהילדים יהיו גדולים ואז, בגיל 40-45 תשקיעי בעצמך ותעשי את הקפיצה בעבודה. עוד עשר שנים שבהן את חוזרת על רוטינה של עבודה ובית. עוד עשר שנים שבהן המשכורת שלך מוגדרת כמשכורת שנייה ולכן החובה להתאמץ בעבודה פחותה, אבל תחושת הבעלות על הנכסים הנצברים פחותה אף היא. עשור בו הצרכים והקשיים בבית גדלים עם הילדים וההתלהבות מהעבודה פוחתת עם הדריכה במקום. ואז בהפתעה, בוקר אחד עברו עשר שנים, הילדים גדולים ואת שחוקה. 

אף מנהל IT לא פוטר כי הוא בחר IBM

גם אם את לא שחוקה אלא נמרצת ונלהבת לקראת הדבר הגדול הבא, בכלל לא ברור שהמעסיק רואה את התמונה כמוך. הוא יכול לקדם גבר צעיר רעב ונמרץ בן 35 (בדיוק כפי שהוא עצמו היה לפני כמה וכמה שנים) שבשביל ההזדמנות לקידום יהיה מוכן "להרוג" או שהוא יכול לקדם אישה בת 45 שיש פער של דור בינה לבין הצוות, שיש לה ותק המייצר צפיות שכר, שיש לה אמנם ניסיון רב אבל שאפשר לקטלג אותו גם כקיבעון מחשבתי שלא יאפשר פיתוח הזדמנויות חדשות, מי שבעשור האחרון בחרה להשקיע בבית ולא בעבודה. אפשר להוסיף לכך את הפתגם השחוק "אף מנהל IT לא פוטר כי הוא בחר IBM".

המטבע לא נמצא מתחת לפנס

כשאנחנו הולכות לבית הספר אנחנו בוחרות ללמוד את מה שקל יותר, את מה שייצר חווית הצלחה, את המקצועות שהחברה סביבנו תעודד אותנו לבחור. אנחנו בוחרות לעבוד בעבודה גמישה, שאפשרויות ההתפתחות בה מוגבלות, לעבוד בעבודה שבה קל לאזן בין בית, חיים ותעסוקה. מרבית הנשים בוחרות בקונפורמיות, בבחירות שאינן דורשות מאמץ חברתי או אישי מיוחד אבל כשהן עושות את הבחירה המפה של המשך המסלול מטושטשת. 

בעשותנו את הבחירות הללו קל לנו לפספס את העובדה שהמים זורמים בתעלה שהסוציאליזציה עיצבה, ואת העובדה שהזרקור מכוון את המיקוד שלנו רק לחלק קטן של התמונה. אחרי ששלושים שנה אנחנו זורמות בתעלה למרביתנו קשה לראות את ההשפעה של הבחירות הללו מחוץ לטווח האור, על המחצית השנייה של החיים. הבחירה להתמקד בבית, להשאיר את עול הפרנסה למישהו אחר, ליהנות מהילדים כשהם חמודים במקום להשחיז מרפקים, להזיע ולהתמודד עם הפוליטיקה הכרוכה בקידום נראית הבחירה הנכונה. קשה לנו לראות שבכך וויתרנו על קרירה לא רק בהווה אלא גם בעתיד ושלבחירה הזו יש מחירים עתידיים נוספים: כלכלי, בזוגיות, בקשר לילדים כשהם בוגרים, בהגשמה ובפיתוח האישי.

דעת או תפוח

הסיפור התנכי על עץ הדעת מספר שאדם וחווה עמדו מול ההתלבטות של תפוח עכשיו או חיי נצח בגן עדן. מאז ועד היום, הבחירה בכאן ועכשיו מול עתיד לא ידוע היא פיתוי שעדיין קשה לנו לעמוד בו. הוא פוגש אותנו בבחירת מקצוע הלימוד, בבחירת תחום העיסוק והקרירה ובהחלטות נוספות לאורך החיים. קשה לנו לדמיין את החיים מחוץ לגן עדן. קל לנו לראות רק את העץ, את התפוח, להקשיב לנחש ולחשוב, בעודך נוגסת בתפוח ומרגישה את טעמו, שבחרת מרצונך, עצמאית, את הבחירה הנכונה. כמו בסיפור התנכי בצמתים רבות בחיים קשה לראות את כל פרטי התמונה שיאפשרו קבלת החלטה עצמאית, נכונה לך ולא לנחש.

ואם בפיתויים עסקינן מפתה לחשוב שאם הסיפור התנכי הזה היה נכתב על-ידי נשים כנראה שלא היה בו נחש ומוסר ההשכל היה שחוה בחרה בדעת ולא בתפוח. מפתה לחשוב מה היה קורה אם הפוליטיקה של הסיפור המקורי הייתה קצת פחות בוטה והזכות לדעת מוקנית באופן שווה לכל אוכלי ואוכלות התפוח כבר לפני ארבעת אלפים שנה.

שיתוף המאמר:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *