כוח לעובדות – מאבקי עובדות במסגרות החינוך הציבורי לגיל הרך על תנאי ההעסקה שלהן

ראשת מטה מרכז ב"כח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי". ליוותה במשך ארבע שנים את ועד עובדות הצהרונים בירושלים לצד ועדי עובדים ועובדות נוספים ממגוון סקטורים. ניהלה את המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות אשר קידם את הצעת החוק לאיסור צריכת זנות ולסיוע לנשים במעגל הזנות. בעלת תואר ראשון בתכנית פכ"מ – פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה ותואר שני במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית. פעילה בפרויקטים פמיניסטיים ופוליטיים.

עשרות אלפי נשים בישראל עובדות כמחנכות ומטפלות במסגרות הציבוריות לגיל הרך, בגני הילדים, בצהרונים, במשפחתונים ובמעונות היום ברחבי הארץ. נשים אלו מטפלות בפעוטות ובילדים בשעות היום ומאפשרות למאות אלפי נשים וגברים, הוריהם של אותם הפעוטות, להשתלב בשוק העבודה.

אולם, שנים של הזנחה והפרטת מערכת החינוך והרווחה בישראל הובילה למצב שבו המטפלות נושאות על כתפיהן הצרות את עיוותי המדיניות. המסגרות החינוכיות ממומנות עדיין בהיקף ניכר על ידי המדינה ונמצאות בפיקוח, אבל מופעלות על ידי זכיינים חיצוניים. במקום מערכת חינוך ציבורית יש "שירותים חינוכיים" ו"תכניות" תקופתיות, שנתפרות טלאי על טלאי בהסדרים זמניים. כך, בשעות הצהריים מופעלת בגני הילדים תכנית "צהרוני ניצנים", בחופשות במהלך השנה מופעלת תכנית "בתי הספר של החגים" ובקיץ "גני הילדים של החופש הגדול". משרד החינוך הוא יוזם התוכניות והמממן העיקרי שלהן לצד תשלומי ההורים, אבל הגורמים המפעילים והמפקחים הם חברות בת עירוניות, ארגונים ללא כוונות רווח או זכיינים אחרים בהסדרים ובמכרזים שונים בכל ישוב.  

במסגרת הצהרונים, הגננות והסייעות מועסקות שלוש שעות ביום בלבד, בשעות שלאחר סיום מערכת החינוך "הרגילה". הן מועסקות עשרה חודשים בשנה בלבד ומפוטרות מידי שנה בקיץ. השכר החודשי שלהן נע בין כ-3000-2000 ש"ח בחודש. שעות העבודה הקצרות באמצע יום העבודה לא מאפשרות לגננות להתחייב במקביל למשרה אחרת משמעותית. כך, עבור רבות מהעובדות, העבודה בצהרון היא מקור הפרנסה העיקרי ואף היחיד. 

גננות הצהרונים ממלאות צורך ראשון במעלה עבור ההורים. הן פותרות את אחת הבעיות המרכזיות של מערכת החינוך ושוק התעסוקה הישראלי – הפער הבלתי נסבל בין שעות העבודה הארוכות של ההורים ושעות סיום הפעילות הרשמית במערכת החינוך. אולם אופי ההעסקה לא מאפשר פתרון שורשי ראוי. בפועל – העובדות לא מחזיקות מעמד לאורך זמן בעבודה השוחקת, הן פורשות מהעבודה תוך זמן קצר וקיים צורך תמידי בגיוס עובדות חדשות. המערכת עסוקה בהכשרה מתמדת של העובדות ובגיוס כוח אדם, במקום בהתמקצעות של העובדות הקיימות.   

בחמש השנים האחרונות, מאז שנת 2014, התאגדו במסגרת ארגון העובדים הדמוקרטי "כח לעובדים" כ-900 עובדות צהרונים בירושלים, שהצטרפו לאלפי מטפלות הגיל הרך מהמעונות והמשפחתונים, שכבר מאוגדות בארגון מזה כעשור ברחבי הארץ. זהו מאבק אינטנסיבי של נשים עובדות, מקצוות שונות של החברה הישראלית אשר מוכנות לעמוד על רגליהן האחוריות בכדי לשפר את תנאי ההעסקה שלהן ולבנות מחדש את כבוד המקצוע. הן נאבקות על הכרה בעבודתן שדורשת מיומנות ואחריות יומיומית עצומה. 

עובדות הצהרונים מגיעות מרקעים שונים ובעיקר מאוכלוסיות מוחלשות, בהן נשים חרדיות ומסורתיות, נשים ערביות, עולות חדשות, נשים מבוגרות לאחר או בסמוך לגיל הפרישה. רבות מהן נשים המוכרות בקהילה. הן רואות את עצמן לא רק כמחנכות את דור הילדים, אלא גם כגורם מנחה להורים הצעירים וכגורם מפתח בעיצוב הערכים המשותפים בקהילה. במסגרת המאבק הן מוצאות עצמן נאבקות מול גורמי הכוח בתוך הסביבה המידית שלהן, גורמים אשר מופתעים מהמקום שהעובדות דורשות לעצמן.

המאבק הנחוש מוביל גם להישגים משמעותיים. השכר השעתי של עובדות הצהרונים בירושלים עלה דרמטית, ההעסקה שונתה מהעסקה שעתית להעסקה חודשית. נוספו לשכר הבסיס גם תוספות ותק, בונוסים על עבודה בקייטנות והגנה מפני פיטורים שרירותיים. הותק נשמר גם במעבר בין זכיינים בעיר. ההישגים המקומיים והסטנדרט שנוצר תורגמו בהליך הדרגתי גם לשינויי מדיניות ולעדכונים בתנאי המכרז הארציים, אולם הדרך עוד ארוכה. 

עבור ההורים לילדי הגיל הרך, ובפרט עבור הנשים המופקדות עדיין על עיקר עבודת גידול הילדים, המחיר של הצהרון הוא שיקול מכריע ביחס לאפשרות להשתלב בשוק העבודה. כך, למשל, צהרון יקר יכול להיות חסם משמעותי בבחירה של אישה לקבל על עצמה קידום או  לחזור לעבודה לאחר סיום תקופת הלידה. לכן, שירות הצהרונים הציבורי והמסובסד חייב לשמור על מחיר סביר להורים, לצד שכר הוגן למטפלות.

חינוך ילדי הגיל הרך אינו "מוצר" ככל המוצרים. מדובר בצורך ובערך יסודי. ההורים צריכים לדעת שהילד שלהם מופקד במסגרת בטיחותית, אחראית ומקצועית. האיכות והמחיר שלובים זה בזה. כדי שנשים ישתלבו בשוק העבודה באופן משמעותי, יש להציע מערכת חינוך ציבורית זולה ואיכותית מגיל לידה לכל ילד. רק כך, נטל הטיפול בילדים לא ייפול בלעדית על האישה. בטווח הארוך נזכה גם לשוק עבודה שוויוני יותר ולצמצום בפערים המגדריים בשכר ובקידום. המטפלות הן חלק משוק העבודה ועליהן לזכות בשכר ראוי שישקף את האחריות העצומה המוטלת עליהן. במאבקן העיקש על תנאי העסקתן הגננות והסייעות בולמות הלכה למעשה את התפוררות מערכת החינוך הציבורית ובונות אותה מחדש צעד צעד.

שיתוף המאמר:

Facebook
WhatsApp
Email

תגובה אחת

  1. אני מעונינת לדעת מה השכר השעתי לסייעת לאחר 4 שנות עבודה וכן כמה משולם ותק לאחר 4 שנות עבודה
    האם ימי מחלה מצטברים לא ניצלתי ימי מחלה מאז שהתחלתי לעבוד , התחסנתי נגד נגד קרונה הייתי חסרה יום אחד כי לא הרגשתי טוב לאחר החיסון האם מגיע לי תשלום עבודה על יום זה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *