המשוררת שז עוז הייתה הראשונה ולא האחרונה שעדותה האישית, על תקיפה מינית כגילוי עריות, הסבה את תשומת לבי לקושי הממשי באפשרות לדיווח באופן מידי למשטרה ולהגיש תלונה על התעללות ואונס במשפחה. לאחרונה נחשפתי לסיפורה של ורד לב שהתאבדה לאחר ששבתה רעב מול כנסת ישראל ללא מענה ראוי לסבלה המזעזע. ורד לב התאבדה עקב חוסר האפשרות להתעמת מול אביה (שאנס אותה במשך שנים כילדה) – דבר זה נקרא: חוק התיישנות. הקושי קיים גם בדיווח מידי על תקיפה מינית של אנשים מוכרים ואפילו של זרים.
אשה ההולכת בדרך אמיצה כבר שנים רבות, היא היוצרת אשכר אלדן כהן, שנאנסה לכאורה, בידי המשורר יצחק לאור, היא פרסמה בתקשורת את עדות תקיפתה המינית והתלוננה במשטרה ובהמשך דיווחו נשים נוספות בתקשורת על מעשיו וניסו לפעול במקביל דרך מערכות אכיפת החוק. למרבה הצער, החוק במדינת ישראל לא מאפשר הגשת תביעה נגד האנס (המשורר) עקב חוק ההתיישנות. לדעתי יש לשנות את החוק, כך שתבוטל תקופת ההתיישנות על תקיפה מינית. להבנתי, מדובר בפשע חמור כרצח, כדברי נאנסות רבות "אונס הוא רצח הנשמה".
אלו פיסות בודדות של חיי נשים מתוך רבות, שנחשפתי לסיפורן. אני בטוחה שמספרן רב ביותר. התרבות שלנו, בה התפיסות השולטות הן של גברים, הביאה אותי ועוד נשים וגברים רבים, להפנמת המחשבה שבושה (על חולשת הגוף, על חילול הגוף, על חולשת הנפש, על חילול הנפש) היא קשר השתיקה הגדול ביותר. סנוניות ראשונות להבנת ממדי הפשיעה הן ריבוי התלונות על הטרדה מינית לאחרונה. על הטענה כי רוב המקרים אינם מוכרעים בבית המשפט אענה שרוב המקרים אינם מגיעים כלל לידיעת המשטרה. אין זה מפתיע לנוכח הקושי החברתי-תרבותי העצום בהתמודדות נשים (וגברים) עם נטל הוכחת האשמה המוטל על כתפי קורבנות התעללות מינית. העובדה היא שזו דרך קשה, משפילה, מחלישה ומייסרת. אני מאמינה כי האישי הוא הפוליטי. למרות שאיני זוכרת תקיפה מינית שעברתי, נאמר לי לא פעם שאני חיה כשורדת אלימות מינית. זה דבר מה הפעור בנשמתי. עלינו ליצור דרך עבור נשים (וגברים) שהותקפו מינית, כדי שיעזו להתעמת מול מצוקה נוראה!!
דרך זו דורשת אומץ ויושר לב ניקיון כפיים וחוסר משוא פנים. עלינו להפוך את בסיס המערכת המשפטית על ראשה. מדובר בשינוי מהותי של האמונה בחזקת חפות הנאשם/ת ובחזקת אשמת הנאשם/ת בתקיפה מינית, עד שתוכח החפות המוטלת בספק ומראש. זו עשויה להיות רעידת אדמה ערכית. זו עשויה להיות גם תחילתה של יצירת מציאות הוגנת יותר. מתוך מחשבה על בחירה ממשית ומחזקת מוסרית בראיה תרבותית-חברתית, במציאות בה נשים (וגברים) יחיו את חייהן/ם באמונה שישנה אפשרות להוכחת צדקת הדרך אותה יאלצו ללכת, תוך חשיפת חוויות אישיות הרסניות לעיניים ביקורתיות, הבחירה קלה מאד. בעצם, האמנם ישנה כלל שאלה – תמיכה במערכת משפט המעודדת שתיקה ומחזקת אלימות מינית, או תמיכה בחשיפת האמת הערומה והמכוערת, לאורה המטהר של מערכת משפט צודקת ונכונה – זו דרך האמת כל האמת ושום דבר מלבד האמת. ואני, מ א מ י נ ה ל ך ר ק ל ך ו ל ש ו ם ד ב ר מ ל ב ד ל ך.