מלים יודעות על אנשים – בין בעל לבן-זוג

ד"ר ניצה קרן היא חוקרת ספרות נשים. בעלת תואר שלישי בלימודי מגדר – לימודים בינתחומיים באוניברסיטת בר-אילן (2005). מחברת הספר: כיריעה ביד הרוקמת – נשים כותבות והטקסט ההגמוני ("פרשנות ותרבות", בר-אילן, 2010), בנוסף למאמרים בכתבי עת ואסופות, כך לדוגמה שתי אנתולוגיות שיצאו לאור לאחרונה: תמונת מחזור (ספיר, 2017) ונערות וגופן (מאגנס, 2017). מנחה סדנאות קריאה וכתיבה לנשים שוחרות תרבות.

"מלים יודעות על אנשים", כתב אבידן בשיר ("כיוון כלים", משהו בשביל מישהו, 1975, עמ' 254) המצביע על עמדת היתרון של מלים על אנשים, שאינם מודעים (על פי רוב) למטען התרבותי שהשפה נושאת – מטען רחב היקף החושף הנחות יסוד סמויות ותפיסות רווחות. מילותיו של אבידן ישמשו בטור זה כהנחת מוצא, ויסייעו בניסיון להצביע על כוחה של השפה העברית, על מטענה רב השנים, בחשיפת עמדות פטריארכליות שעדיין שולטות בחיינו. אין מדובר בסמנטיקה, או בדיון פילוסופי במשמעויותיהם של מלים, אלא בהסבת תשומת לב לתפישות ועמדות בעלות השלכות חברתיות, שניתן לראות בהן מעין "אליבי" להחפצתן של נשים ולאלימות המופנית כלפיהן.

במוקד הדיון יוצב המונח 'בעל', המשמש בשיח היומיומי הרווח לציון בן-זוגה הרשמי וההלכתי של אישה. וכך אמנם מציין המילון (אבן-שושן במקרה זה) תחת הערך בעל – "איש שנשא אשה, בן-זוג לאשה". אלא שלאחר ציון שימוש רווח זה מוסיף המילון ומונה את שלל משמעויותיו של המונח, החושף מתחת לפני השטח האגביים לכאורה, הנחות יסוד אבהניות (פאטריאכליות) רווחות בחברה שבה אנחנו חיים.

בעל הוא אדון, מציין המילון מפורשות, בהצביעו על מערכת היחסים הלא-שוויונית בחברה שבה גברים מתוארים כאדונים בעלי מעמד ועמדה. ועוד מפרט הכתוב, בעל הוא מי "שיש לו שליטה על משהו, שהדבר הוא ברשותו, או שהוא קניינו", בספקו הוכחה ניצחת למערכת יחסים שנציגיה הם בעל רכוש וקניין ומי שהפכה מתוקף החוק לאחד מקנייניו. וכך אמנם מפרט החוק העברי הקדום המפורט ב"מסכת קידושין" שהנחות היסוד שלו שרירות וקיימות במערכת האחראית על דיני אישות במקומותינו:"האשה נקנית בשלוש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית בכסף, בשטר ובביאה", מפרט הכתוב, "וקונה עצמה בגט ובמיתת הבעל" (שם, פרק א). כל זאת במסגרת פירוט תנאי רכישת עבדים בהמות ונכסים. 

מעמדן הקנייני של נשים בהלכה העברית הוא אפוא ברור ומפורש, כשעל שתי האפשרויות הקנייניות הנמנות נוספת אפשרות נוספת – ביאה, משמע מימוש של בעלות בפועל. השימוש בפועל הגזור מן השורש ב/ע/ל לציון האקט הביצועי חושף אפוא את הזיקה המשולשת שבין בעל כבן-זוג, בעל רכוש ובועל, כלומר מי שמממש את זכות הקניין שלו באמצעות בעילה, המקנה תוקף מעשי חוקי ורשמי למעשה הקניין. המנהג הרווח עד ימינו בקהילות חרדיות להצגת סדין הכלולות כהוכחה לאשרור הזיווג בפועל, יש בו כדי לספק הוכחה שאין שנייה לה לאופיו הבעלתני של הקשר. כינויה של אישה נשואה בחברות מסורתיות כאשת איש, לציון זיקת השייכות שבין איש לאשתו, מחזקת עוד יותר הצגת דברים זו. 

דומה אפוא שבעניין זה אין צורך להוסיף מילים, וכל אישה המכנה את אישהּ ובן זוגה 'בעל', מספקת במו פיה תוקף למערכת שרווחה בימים שבהם הועברו בנות צעירות על ידי אביהן לרשותם של גברים בעלי מעמד וממון תמורת מוהר, והופכת לרכוש, לנכס, למטבע עובר לסוחר, למוצר שניתן להחליפו כשפג תוקפו, כפי שקורה לא מעט בחברה אבהנית שאלו ערכיה. 

לסיום אוסיף כי בעל הוא גם שמו של אל כנעני קדמון (השב ונזכר במקורותינו), הוא האל הראשי בפנתיאון של אומה שהזיקה שבין תרבותה לתרבות עמנו שבה ונחשפת מתחת לפני השטח של הטקסטים העבריים המקודשים, אל השמש המפרה על פי המתואר במיתוס הכנעני הקדום את האדמה. תיאור מטפורי זה ששימש את הקדמונים כאנאלוגיה למערכת היחסים שבין איש לאשתו, מספק משנה תוקף לפניה של המערכת הזוגית כפי שאלו נחשפות באמצעות השפה שבה אנחנו עושים שימוש, השפה העברית בת-ימינו, המשמרת במרווחים השתוקים שבין מילותיה הד לקיומה של תרבות קדומה, על הווייתה וערכיה.

וכך, כל מי שמעוניינת לשמור על מעמדה ההלכתי והמשפטי הקדום כנכס יכולה להמשיך ולעשות שימוש במילה 'בעל', כל מי שחירותה יקרה לה מוזמנת לעשות שימוש במלים איש ובן-זוג.

שיתוף המאמר:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *