מלכודות הדבש שמשמרות את תפקידי המגדר המסורתיים

פרופ' נורית שנבל היא פסיכולוגית-חברתית בבית-הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, החוקרת יחסים בין קבוצות בכלל ובין נשים וגברים בפרט. בעבודתה היא בוחנת באופן אמפירי, באמצעות מחקר כמותני (ולרוב) אקספרימנטלי, התנהגויות סובטיליות המשמרות באופן סמוי (ואולי אף לא מודע) את תפקידי המגדר המסורתיים (למשל, את תפקידן של נשים כבנות "המין היפה").

כשאני מנסה למקם את הנקודה שבה התחלתי להפוך לפמיניסטית, אני בדרך כלל חוזרת בראשי לכיתה ז', באמצע שנות השמונים, אז הודיעו לנו בכיתה שהבנים יתחילו ללמוד שרטוט, והבנות – כלכלת בית. ההודעה אכזבה אותי מאד מכיוון שהיה לנו בבית לוח שרטוט גדול שאחי השתמש בו ללימודיו, וכבר חיכיתי לרגע שבו גם אני אוכל להשתמש בו. ביקשתי אישור ללמוד עם הבנים, ולשמחתי המעבר התבצע בלי בעיות (בדיעבד, לאור כישורי כלכלת הבית הירודים שלי, אולי היה עדיף להישאר עם הבנות…). 

אני פותחת בסיפור הזה, כי הוא מדגיש את השינוי הגדול שעברנו כחברה ביחס לתפקידי מגדר. כיום, לפחות במגזר החילוני אליו אני משתייכת ואותו אני חוקרת, נדיר למצוא ביטוי בוטה כל כך להסללה של בנים לתחום לימודים אחד הנחשב כ"גברי", ובנות – לתחום אחר, "נשי". למרות זאת, תפקידי המגדר המסורתיים שרירים וקיימים (מי שלא מאמין לי, מוזמן להשוות בין ההרכב המגדרי של הסטודנטים/ות בבתי הספר לחינוך או עבודה סוציאלית לבין הפקולטה להנדסה). ההשערה הבסיסית שאותה אני בוחנת במחקריי היא כי מנגנונים פסיכולוגים-חברתיים סמויים — כלומר, שאינם גלויים ובוטים ואף נתפסים כחיוביים ורצויים במקרים רבים — תורמים לשימורם של תפקידי המגדר המסורתיים. 

מנגנון אחד כזה הוא מחמאות למראה החיצוני. בהשוואה לגברים, נשים מקבלות הרבה מאד הערות הנוגעות למראה החיצוני שלהן ולומדות מגיל צעיר שהן בנות "המין היפה". מחקרים מראים כי נשים מקבלות חיזוקים חיוביים על יופיין (למשל, מבחינת הסיכויים להינשא או להתקבל ולהתקדם בעבודה) וסנקציות שליליות על אי עמידה בסטנדרטים המצופים (למשל, נשים בעלות עודף משקל סובלות מהקנטות מצד בני משפחה וקולגות). אמנם גם גברים זוכים לחיזוקים או סובלים מסנקציות עקב המראה החיצוני שלהם, אולם הדבר מתרחש בעוצמה ותדירות נמוכות יותר. לאור זאת, אין זה מפתיע כי נשים בדרך כלל שמחות לקבל מחמאות למראה החיצוני שלהן. אך האם למחמאות כאלה יש גם "תופעות לוואי" בלתי רצויות?

במחקר שהובילה תלמידת המחקר רותם כחלון בדקנו את השפעתן של מחמאות למראה החיצוני על ביצועיהן הקוגניטיביים של נשים. לשם כך, יצרנו סיטואציה שבה משתתפות האמינו שהן מגיעות למבחן הערכה תעסוקתית. לפני שניגשו למבחן, המשתתפות מילאו טופס של קורות חיים, אליו הן צירפו גם תמונה שלהן. לאחר מכן, הן קיבלו פידבק (פיקטיבי) ממעריך תעסוקתי שהתייחס לקורות החיים שלהן. בהתאם לתנאי הניסוי, הפידבק כלל או לא כלל מחמאה מעודנת למראה החיצוני שלהן ("ניתן לראות מהתמונה שצירפת שיש לך מראה מאד ייצוגי…"). מצאנו כי משתתפות שקיבלו מחמאה למראה החיצוני שלהן הראו שיפור במצב הרוח, אך גם פגיעה בתוצאות המבחן המתמטי. במילים אחרות, למחמאות להופעה החיצונית בסיטואציות תעסוקתיות (כמו במקום העבודה או סביבת לימודים) עלולות להיות השלכות שליליות על ביצועים, למרות התחושה החיובית שהן משרות.

מחקר נוסף שלנו בחן האם לסטריאוטיפיים מגדריים חיוביים עלולות להיות תוצאות שליליות. ספרות מחקרית ענפה מראה כי החשיפה לסטריאוטיפים שליליים גורמת לתופעה המכונה "איום סטריאוטיפ", שבה המודעות לסטריאוטיפ השלילי על הקבוצה אליה האדם שייך מעלה חרדה שמא האדם יאושש את הסטריאוטיפ השלילי על הקבוצה שלו. באופן אירוני, חרדה זו אכן גורמת לביצועים פחות טובים (כלומר הסטריאוטיפ השלילי פועל כנבואה שמגשימה את עצמה). כך לדוגמה, תזכורת לסטריאוטיפ לפיו נשים לא טובות במתמטיקה אכן גורמת לנשים להצליח פחות טוב במבחנים מתמטיים, ואילו תזכורת לסטריאוטיפ לפיו לגברים יש אינטליגנציה רגשית נמוכה גורמת לגברים לבצע פחות טוב מבחן של זיהוי רגשות. לאור התובנות האלה, קיימות תוכניות חינוכיות שמטרתן להפריך סטריאוטיפים שליליים ולהפחית את השימוש בהם. אך מה לגבי שימוש בסטריאוטיפים חיוביים? 

המחקר שערכנו מצא כי כאשר נשים נחשפו לקטע קריאה שהדגיש את הסטריאוטיפ המגדרי החיובי על נשים, הכולל תכונות כמו דאגה לאחר ואמפתיה, הן הצליחו פחות במבחן מתמטי. במקביל, גברים שנחשפו לקטע קריאה שהדגיש את הסטריאוטיפ המגדרי החיובי על גברים, הכולל תכונות כמו אסרטיביות וסמכותיות, הצליחו פחות במבחן של זיהוי רגשות. במילים אחרות, לסטריאוטיפים חיוביים יכולות להיות השלכות שליליות על ביצועים ממש כמו לסטריאוטיפים שליליים. 

לסיכום, במחקר שלי אני מנסה לאתר ולהבין את הגורמים שפועלים "מתחת לרדאר" לשימור תפקידי המגדר המסורתיים. אני מאמינה שהבנה הזו היא חשובה משום שהתפקידים המסורתיים מונעים מאיתנו לנצל באופן מלא את כישרונן של נשים בתחומים הנחשבים גבריים, ואת כישרונם של גברים בתחומים הנחשבים נשיים. בכך, הם פוגעים בנו כאינדיבידואלים וכחברה. 

שיתוף המאמר:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *