מצביעה בטבעת

בוגרת תואר ראשון בתקשורת ותואר שני במנהל עסקים. כמנהלת בכירה בעולם השיווק בהייטק, פועלת למען שילובן של נשים נוספות בעולם ההייטק בעזרת הנחיה ומנטורינג בקבוצות נשים שונות.

סוף ספטמבר, גן ירוק מוקף עצי זית, נרות מנצנצים מכל כיוון, רוח נעימה עוברת בין האורחים. אני מסתכלת על הכלה, פניה מכוסות. אני תוהה מה היא מצליחה לראות דרך הבד המחורר. את החברה הכי טובה שלה מזילה דמעה בשורה הראשונה? אותי מעוותת פרצוף? החתן שם לה את הטבעת על האצבע, חוזר על דברי הרב. 

והיא עומדת שם. אילמת. עיוורת.

איך זה קרה שגם היא, חברתי הטובה שמנהלת ביד רמה צוות של מהנדסים, ושהווריד בצוואר שלה מתחיל להתנפח בכל דיון לגבי שכר גברים מול שכר נשים, הסכימה לקחת חלק בטקס הזה? איך זה שכל עקרונות השוויון והאמונות שלה לגבי חיים משותפים ושוויוניים עם בחיר ליבה ננטשו בדרך לחופה?

על פי נתונים שהתפרסמו לאחרונה, במדינת ישראל כיום, אחד מתוך חמישה זוגות בוחר להתחתן שלא במסגרת הרבנות. יותר ממחצית מהעם בעד יצירת מסלול לנישואים אזרחיים בישראל. ובכל זאת, במדגם האישי שלי, שכלל יותר משנתיים של חרישה על כל השמלות היפות שיש לי בארון, במעבר מחתונת קיץ לחורף ושוב קיץ של כל חברותיי הטובות, השתתפתי רק בחתונה נונ-רבנית אחת.

לי היה ברור, עוד הרבה לפני שפגשתי את בחיר ליבי, שברבנות אני לא מתחתנת, ואת הסיבות למה, ממש לא שמרתי לעצמי. כל טיעון שהעליתי לווה בהסכמה כמעט גורפת בקרב האנשים שמסביבי, נשים וגברים. טקס הנישואים לא עודכן לשנים אלו, בהן נשים לא רק מצביעות לכנסת, אלא גם רצות לראשות הממשלה, ולכן החופה, כמו גם כל התהליך שמגיע לפניה, היא יריקה בפרצופה של האישה וכל מה שהשגנו עד היום. מזל שיש הינומה לכסות את הפנים.

ההליך המשפיל מתחיל כבר במפגש הראשון עם הרבנית שחושבת שהיא על תקן של החברה הכי טובה שלך מהתיכון, ומרשה לעצמה לשאול שאלות אישיות כמו מתי קיבלת מחזור בפעם האחרונה, האם את חולקת דירה עם בן זוגך והאם אתם דואגים לשמור נידה. בהדרכת הכלות ילמדו אותך שהגבר פועל בהגיון בעוד האישה פועלת מתוך רגש, שהגבר משפיע והאישה מושפעת, וישלחו אותך הביתה עם הנחיות כיצד לטפל בבעלך ולדאוג לכל צרכיו תוך כדי שמירה על ניקיון הבית, בישול הארוחות וגידול הילדים. ובואו לא נשכח את הפלנלית, כן, כמו זו שמנקים איתה את הנשק בצבא, איתה תצטרכי לבדוק את עצמך יום יום ולהביא לבסוף לאישור על "טוהרותך" (כלומר, שאת לא במחזור).

רק לפני זמן מה אביגדור קהלני טען שנשים תפקידן להיות אימהות ולא לשרת בקרבי, וכל המדינה זעקה. העיניים רשפו והמקלדת בערה. נשים וגברים פרסמו סטטוסים מרגשים על כמה הבת/האחות/החברה שלהן היא לוחמת בדיוק כמו גבר. אבל כשהרבנות אומרת לך את זה – דממה. את שותקת ומהנהנת בהסכמה, מבלי לחשוף את האמת על אורח החיים החילוני לחלוטין שלך שכולל מגורים משותפים ויחסי מין סדירים. עם אותו פרצוף מושפל את נכנסת למקווה, טובלת בעירום מול אישה זרה, תוך מלמול ברכות לאלוהים שאת אולי כן ואולי לא מאמינה בו. כשהיא נותנת לך את האישור ומפצירה בך לקיים מצוות ולהגיע לטבילה פעם בחודש, את ממשיכה לשתוק.

ביום המרגש, בדקות האחרונות לפני תחילת טקס החופה, נפגשים אב הכלה והרוכש המיועד וחותמים שניהם בנוכחות הרב על המסמך לרכישת העיזה. סליחה, האישה. הם מתווכחים מעט מהו שוויה, כמה ישלם הבעלים החדשים לקודמים, ומה יתן ההוא בתמורה, ולבסוף מסכמים על מספר. על החלק בארמית, שאף אחד לא יודע לקרוא, מדלגים ומקווים שיהיה בסדר. ולא, את – הכלה, לא מוזמנת.

סוף סוף טקס החתונה. הכלה מדדה במעלה השביל בחיוך, מחזיקה את השל, שחלילה לא יחשוף כתף שתכעיס את הרב. היא נעמדת לצד בעליה החדשים, מתבוננת בו מדבר, מברך, שם טבעת, שובר את הכוס. והיא ממשיכה לחייך. אסור לה לדבר. בעוד כמה דקות זה ייגמר ואז היא תוכל להוריד את הכיסוי ולומר דברי אהבה לבן זוגה.

אם במקום חופה ורב, היית במשרד עם הבוס, שאוסר עליך לדבר, ומבקש ממך לכסות את עצמך כדי שחלילה גבר כלשהו יימשך אליך. האם היית מסכימה לזה? האם כגבר לא היית מתרעם על יחס כזה לבת זוגך?

אך מסתבר שכל העקרונות נזרקים תחת מדרגות הרבנות. כל העקרונות שהנחו אותך כל חייך, כל הפוסטים ששיתפת נגד כפייה ונגד שוביניזם, הכל נשכח. רוב התירוצים ששמעתי מחברות על הוויתור לרבנות, נעו סביב העובדה ש"ככה יותר פשוט", וש"אין להן "כוח" לריב עם בן הזוג" או עם ההורים, אבל פה ושם היו תירוצים באמת מקוריים כמו רבנות תמורת אוכל צמחוני בחתונה, שאל מול רמת הגיחוך של הטיעון הזה, כבר לא ידעתי איך להגיב. 

הדרכת הכלות היא "מה? זה מצחיק, זה כמו סטנדאפ", הכתובה היא "כולה מסמך ששוכב אחר כך באיזו מגירה ואף אחד לא מסתכל עליו" וטקס החופה, זה שכנראה שדמיינת כאחד הרגעים המרגשים בחייך, הופך להיות "שטויות, כולה עשר דקות טקס". צביעות מישהו?

האם כך דמיינת את יום החתונה שלך? האם אלה יחסי הכוחות שאתם כבני זוג רוצים ליצור ביניכם?

חתונה היא טקס של איחוד, של אהבה אמיתית, והיא מה שהופך את כל האירוע ממסיבה עם אוכל טוב למשהו הרבה יותר משמעותי, שמונצח בתמונות שתראו לילדים ולנכדים. אז למה פתאום להתייחס אליו בכזה ביטול? 

לפני מספר חודשים נפגשתי לארוחת ערב עם חבר טוב שלי, ודיברנו בין השאר על החתונה שלי, ואיכשהו, למרות שאנו מכירים כבר 15 שנה, הוא הופתע לשמוע שלא נתחתן ברבנות. כששטחתי בפניו את הטיעונים שלי, הוא לא התבלבל, והצליח ברגע לשלוף את הפרצוף הכי מזלזל בלקסיקון שלו, תיבל אותו בהנפת יד מבטלת והוסיף "אה, שטויות!". ואני, למרות שאני יודעת שהוא שוביניסט בהכחשה, לא ידעתי לרגע איך להגיב לביטול המוחלט של כל מה שאמרתי. כאילו אני ילדה בת 5 שמתלוננת שילדה אחרת הציקה לי בגן. איך זה שכל מה שתיארתי בפניו לא מזיז לו דבר? דקה לאחר מכן הוא אמר לי שהוא רוצה שאכיר לו מישהי – אישה חזקה, עם קריירה ושאיפות, שלא סופרת אף אחד ממטר. ולמרות שניסיתי להסביר שאישה כזו גם לא תספור את הרבנות ממטר, הוא לא הצליח להבין את ההקשר, למרות שני התארים שיש לו.     

אז נכון, הרבנות האורתודוכסית היא הדרך הרשמית היחידה כיום להינשא בישראל, וזה לצערי, בניגוד לאורח החיים של רוב תושבי ישראל היהודים. 

אבל אינני יכולה לשנות חוקים. אני יכולה רק לעשות את מיטב יכולתי לחיות את חיי בדרך בה בחרתי. להילחם כשאפשר ולצבור נצחונות קטנים. ואולי יום אחד, בזכות המרד, באמת יהיו נישואים אזרחיים בישראל. ואולי בדרך גם עזרתי לזוג אחר לעשות בחירה שהפכה את יום החתונה שלו לעוד יותר מאושר. 

אבל הכי חשוב, זה שהצבעתי בטבעת, והתחתנתי בדיוק כמו שרציתי. 

בחרתי בן זוג שמכבד ומעריך אותי כאדם השווה לו, ולכן אינו מעוניין שארגיש מושפלת בשום יום בחיי, וגם לא ביום החתונה שלי. ובחרתי ברב רפורמי, שלאחר הכרות מעמיקה איתנו, יצר טקס יהודי המבוסס על אהבה ועל ושוויון, שריגש את כולם, ובעיקר אותנו.

שיתוף המאמר:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *