יונת חברתי האהובה ושותפתי הנפלאה לפעילות הפמיניסטית והחברתית.
כשישבנו בפעם האחרונה בבית הקפה Buy The Way, היית לפני עוד הקרנה של עוד גרורה, אמרת לי: "יש לי הרגשה שהפעם אני לא יוצאת מזה. אף פעם קודם לא הרגשתי שאני חולה". ואני סירבתי להאמין. בזחיחות דעת קצת מטופשת דחיתי בכל תוקף את הנבואה. בכל הפעמים הקודמות בהן נפגשנו שם, כמעט תמיד בין הטיפולים, ניהלנו שיחות בנות עם קצת רכילות והרבה הגיגים על הפעילות והתכניות להמשך. את הקשבת, כפי שמעטים יודעים להקשיב ודיברת, תמיד בשקט, בסבלנות ובחכמה.
היו לנו תמיד המון דברים לדבר עליהם, שהרי עשינו דרך ארוכה ביחד, כשני עשורים, מאז נפגשנו לראשונה ב-Buy The Way. הגעת אלי כאשר חיפשת דרך לפעול בנושא הזנות וסחר בנשים. כמעט מיד התחלנו לארגן, ביחד עם חברות וחברים נוספים, כנסים ופעילויות מגוונות. בתוך אלו העלית את ההצגה שלך. נדמה לי שההצגה הזאת ביטאה יותר מכל פעילות אחרת שלך את התעוזה יוצאת הדופן שאפיינה את החשיבה והעשייה שלך, לא היססת לצאת נגד מוסכמות ונגד ההתייפייפות והעמדת הפנים. לא נבהלת מהתגובות המסתייגות והמשכת להציג ולדבר על הניצול המיני של בנות בצבא ועל דברים שהיום מדברים עליהם יותר בגלוי.
כשחזרתי מאוקספורד בשנת 2000 שיתפתי אותך בגילוי שלי על הקשר בין נשים ושואה ומייד הצעת שנחבור לבית טרזין בגבעת חיים, שם עבדת באותה תקופה. בזכות הקשר הזה צמחו הכנסים הדו-שנתיים על נשים ושואה, בשיתוף בין בית ברל, בית טרזין ובית לוחמי הגטאות. התרומה העצומה שלך הייתה תמיד בשקט בצניעות ובחכמה. את השתתפת בחשיבה, בתכנון, בארגון וגם בהצגות יחיד שלך בכנסים.
את, יחד עם איבתיסם מחאמיד וחברות נוספות, היית מהמקימות של אנואר, קבוצת מנהיגות יהודיות וערביות, בראשית שנות ה-2000. בדרכך הצנועה הובלת את ארגון הכנסים המשותפים של סופי השבוע שהפכו מאז למסורת מיוחדת שכולנו מאד גאות בה. ההתכנסות של נשים מכל הרקעים הצמיחה עוד ועוד פעילויות משותפות ביישובים יהודיים וערביים. את ההתכנסות האחרונה שהתקיימה בנצרת היססנו מאד לקיים, בשל מצבך המידרדר ורק בזכות התמיכה שלך בקיום הכנס קיימנו אותו. את היית אתנו לכל אורכו.
החברות שלך עם איבתיסם מחאמיד הייתה בעיני מופת לאהבת האדם ולסולידריות בין נשים, קשר שחוצה גבולות של דת, לאום ותרבות. הקשר ביניכן, שהכיל גם את בני הזוג ואת בני המשפחה הוא, להבנתי, הדרך לפירוק העוינות והגזענות שמקיפים אותנו מכל עבר ומאיימים לכלות כל חלקה טובה של אנושיות סביבנו. בילינו ביחד בסעודות האיפטר של הרמדאן עם חברות וחברים, יהודים וערבים, כולנו משפחה אחת. הקשר העמוק שלך עם איבתיסם הצמיח את פרויקט "נולדות מחדש", בפורדיס ובג'סר א-זרקא. את היית תמיד סלע איתן בכל רגעי המשבר והקושי ובמידה רבה בזכותך הפרויקט זכה להצלחה יוצאת דופן בשני היישובים.
את עמותת ע.ל.י.ה, לזכויות ילדים והורים הקמנו ביחד ואת הובלת אותה ביחד עם נחמה המופלאה ועם עוד חברות וחברים. המחויבות והמסירות שלך לא ידעו גבול. את האמא שבנה נלקח למוסד הבאת אלייך הביתה ושיתפת את כל המשפחה בתמיכה יוצאת דופן בה ובבנה. ביחד עם חיליק, אורי, נועם וטלי אימצתם אותם לחיק המשפחה וסייעתם בכל דרך שאפשר להעלות על הדעת. עם משפחה שכזו זכית להרבה נחת ואושר. ועם חיליק, בן הזוג האוהב והתומך ללא סייג, יכולת לפרוש כנפיים ולתרום לכל כך הרבה אנשים ומעשים.
אף פעם לא ציפית לדברי תודה והוקרה והיום אני עומדת פה ומתייסרת במחשבה שלא ביטאתי במפורש את הכרת תודתי ואת הערכתי העמוקה לכל מה שעשית ולדרך שבה עשית את הדברים. אז סליחה על כל מה שיכולתי לומר ולא אמרתי בחייך וגם כאן היום. ועוד אני מבקשת לומר לך כמה אהבתי אותך בחייך וכמה תחסרי לי במותך.