ידע פמיניסטי והפוליטיקה של מספרים: מדדים מגדריים ככלי לשינוי חברתי

פרופסור (אמריטה) לסוציולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב, ממקימות התכנית ללימודי נשים ומגדר. ראשת הוועדה לקידום נשים באקדמיה במשרד המדע. פרסמה מאמרים רבים בתחומי התמחותה: סוציולוגיה פוליטית-היסטורית, אי-שוויון אתני, לאומי ומגדרי, גזענות, מגדר ידע ופוליטיקה, מתודולוגיה איכותנית ופמיניסטית. מנהלת שותפה של "שוות" לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר. בין הפרויקטים של "שוות": מדד אי השוויון המגדרי והקמת מרכז ידע מגדרי ביוזמת משרד המדע.

למה מדדים?

העולם המודרני מתעד את עצמו בתהליך מתמיד של מידוע – מידע ההופך למדע – של תחומי חיים רבים המתוארים ומנותחים באמצעות נתונים סטטיסטיים. ידע הסטטיסטיקה מייצר קטגוריות הממיינות את האוכלוסייה ומכמתות אותה לפי אפיונים שונים. קטגוריות חברתיות אלה נתפסות כעובדות חברתיות והן משפיעות על האופן שבו מוגדרות תופעות חברתיות. הסימון, התיאור, המיון, ייצור קטגוריות, לא רק ממסגרים את התופעה ובכך מעניקים לה משמעות אלא גם הופכים את הפרטים לאובייקטים של ניתוח. כך הידע הסטטיסטי הופך לכח, במרבית המקרים בידי קבוצות דומיננטיות.  כוחה הפוליטי של  הסטטיסטיקה נובע מכך שהיא נתפסת כאובייקטיבית, אוניברסלית, מדעית, לא-אישית והוגנת.  אלא שבפועל מדדים רבים מאופיינים בעיוורון מגדרי בין אם בהעדר פילוח על בסיס מגדר ובין אם בהתעלמות מוחלטת מעולמן של נשים. קטגוריות סטטיסטיות הופכות למנגנון המעלים ומתעלם מנשים המדיר אותן ואת הידע שלהן ועליהן. ידע הוא כוח. הטמעת הידע הפמיניסטי היא הכוח לשינוי.

מדד מגדרי – ככלי להטמעת חשיבה מגדרית

מדדי מגדר כחלק מהעולם בן זמננו אינם באים לאיין את הצורך בנתונים הסטטיסטיים אלא מאתגרים את בסיסי מיונם. הם מבקשים להטמיע מבט מגדרי בכל אחד משלבי ייצור הידע הסטטיסטי. מדד המגדר של "שוות טוען שנשים ממיקומים שונים צריכות לקבוע כיצד למדוד את חייהן" 1, במקום להשאיר את הכח בידי הקבוצות הדומיננטיות הקובעות את כלי המדידה ואת האינדיקטורים הרלבנטיים לבדיקה. הוא חושף את ההטיות המגדריות, באופן שבו מובנות קטגוריות חברתיות ומציע לחשוב על דרכים אחרות על מה וכיצד לכמת, כדי לבחון את מצב המגדר. במובן זה, מדד המגדר מציג אובייקטיביות חזקה, במושגי שרה הרדינג, פילוסופית פמיניסטית של המדע, שכן הוא כולל את הידע הקיים אך מאפשר להרחיבו, להגדירו מחדש ולהכליל הגיונות חיים שמתעלמים מהם בלב השיח והממסד המדעי ומכאן להגיע  אל מקבלי החלטות וקובעי מדיניות. 

המדד מבקש לייצר את הידע מתוך ניסיון הנשים, להרחיב את המבט לרשת היחסים הפזורים ברחבי החברה ולשאול על מרחב אתרים חברתיים שבהם מתקיימים יחסי כח בין גברים ונשים ובהצטלבויות בינם לבין מעמד, אתניות, לאום, מצב משפחתי וכד'. 

מדד נפרד הופך לזרז ולמנוף לדרישה להרחבת המידע המגדרי. הרחבה זו אפשרית באמצעות דרישה מגופים מייצרי נתונים לאסוף ולעבד נתונים דרך הפריזמה המגדרית; תביעה ממשרדים ממשלתיים ומהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הגוף המרכזי המופקד על איסוף נתונים בישראל, ליזום איסוף נתונים שיטתי בתחומים שונים הרלבנטיים להבנת המצב המגדרי שעליהם כלל לא נאספים נתונים. התביעה לקבל נתונים מגופים ממשלתיים מאפשרת לעורכות המדד לפתח את המדד ככלי שיכול לשמש את גופי הממשל השונים, וכתוצאת לוואי היא גם מעודדת תרבות של שקיפות שהיא תנאי בסיסי למנהל תקין בחברה דמוקרטית. קיומו של מדד המגדר מייצר מודל ועידוד לצמיחת מדדים ממוקדי נושא המטמיעים מבט מגדרי – כזהו למשל, מדד הגיוון התעסוקתי.

מדד המגדר כפרקטיקה פמיניסטית 2

הנשים אינן אובייקט המדידה אלא סובייקטיות פועלות. המתודולוגיה של המדד עצמו פותחה על ידי נשות מקצוע עם מודעות פמיניסטית, אולם מה שמייחד את תהליך בנייתו הוא סיעור מוחות ודיאלוג עם נציגות ארגוני נשים בשטח. שיתוף השטח בחשיבה על האינדיקטורים ושיכלול מתמשך של המדד נובע מתוך העמדה שידע צומח מלמטה והמדד חייב לשקף את הלכי הרוח של השטח והאופנים שאי שוויון מגדרי נחווה ממיקומים חברתיים שונים. פיתוח אינדיקטורים חדשים נעשה בשיטות מחקר איכותניות של ראיונות קבוצתיים עם נשים ממגוון  אוכלוסיות. כך למשל, כחלק ממדידת שוק העבודה – מפותח אינדיקטור של עבודה שקופה הנעשית בבית ובזמן העבודה והמבוסס כולו על תובנות המרואיינות. חשוב לציין שהביטוח הלאומי ומשרד המדע תומכים בפיתוח מחקר זה. היינו, עצם פיתוח המדד הופך לפרקטיקה של הטמעת חשיבה מגדרית. 

המדד מטמיע שפה אחרת, שפה פמיניסטית. כך למשל, ברוב המדדים מדברים על כח פוליטי ובודקים ייצוג במפלגות בממשלה. המדד מדבר על עוצמה, שכן כח פוליטי מצוי לא רק בכנסת בממשלה וברשויות מקומיות אלא גם בצמרות של הכלכלה, דירקטורים, צבא, משטרה וגם אוניברסיטאות. מושג הביטחון מורחב לביטחון במופעיו השונים. בין היתר,  אי/ביטחון כלכלי בשוק עבודה מעורער, אלימות כלפי נשים, ובאי ביטחון במרחב הציבור. המדד הוא כלי לניטור ובסיס לפיתוח אסטרטגיות לשינוי.


1 מדד המגדר של שוות – המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר בירושלים הוא כלי מדידה הבוחן שינויים לאורך זמן במצבם של נשים גברים בישראל מאז שנת 2004. המדד מציג תמונה מפורטת של מצב האי-שוויון בתחומי חיים שונים – עבודה, השכלה, עוני, עוצמה פוליטית וכלכלית, תרבות ותקשורת, אלימות, חלוקת זמן, בריאות, יחסי מרכז-פריפריה והחברה הערבית – ומדי שנה מתווספים לו תחומים חדשים. בחינת אי-השוויון המגדרי נעשית לא רק על פי ההבחנה הבינארית בין גברים לנשים אלא גם בהצטלבויות בין מגדר לבין מיקומים חברתיים שונים, כמו הפריפריה, החברה הערבית והחברה החרדית בישראל. הנתונים שמספק המדד מאפשרים לו להיות מצפן למקבלי החלטות ולגורמים ממשלתיים וציבוריים בישראל.
2 עשייה שאינה חפה מאי הסכמות, תחרות ויחסי כח, אבל מה שמחבר אותה זה החזון לכונן צדק מגדרי.

שיתוף המאמר:

Facebook
WhatsApp
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *