לתעד או לא להיות

מיכל היא דוקטורנטית באוניברסיטת תל-אביב ופעילה חברתית פמיניסטית. עבודת התזה שלה ל-MA עסקה באקטיביזם פרו-פמיניסטי של גברים בישראל, ועבודת הדוקטורט שלה תעסוק באקטיביזם פמיניסטי ברשת ותרומתו לקידום שוויון מגדרי בישראל. כפעילה חברתית ופמיניסטית, עומדת מיכל בראש ארגון בוגרות לימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל-אביב, חברה בוועדה האקדמית של המועצה לקידום נשים למדע וטכנולוגיה של משרד המדע ומעורבת במספר פרויקטים, אקדמיים ולא אקדמיים, שעוסקים בתיעוד האקטיביזם הפמיניסטי בישראל.

על מה אנחנו חושבות כשאנחנו שומעות את המילה אקטיביזם חברתי? כנראה שעל התנגדות, חתרנות, עצומות, עצרות, הפגנות, א.נשים מלאי להט לשינוי.

על מה אנחנו חושבות כשאנחנו שומעות את המילה ארכיונאי/ת? כנראה שעל א.נשים אפרוריים/ות בחדרים אפלוליים, ומאובקים שמלאים במסמכים מצהיבים.

כמה מאיתנו חשבו וחושבות על הארכיונאי/ת כאקטיביסט/ית? או על הארכיון כמעשה אקטיביסטי? מעטות. אבל האמת היא שלתעד, לאגור, לתייק ולקטלג זו פעולה אקטיביסטית חשובה ומלאת להט לא פחות מיציאה לרחובות והנפת שלטים.

"מי ששולט על העבר שולט על העתיד. מי ששולט על ההווה שולט על העבר", כתב ג'ורג' אורוול בספרו הדיסטופי "1984". עם כל ההתקדמות והתנופה שהעניקו אקטיביסטיות פמיניסטיות למעמדן של נשים, מי ששולט כיום על ההווה הם עדיין גברים ששולטים בכך על העבר (ובינתיים) שולטים גם על העתיד.

קשה להכיל ולתפוס עד כמה נשלטים ומושפעים חיי היום יום של כולנו מהדרך שבה סופרה, תועדה ושומרה ההיסטוריה, ודבר זה כולל את מערכות החינוך, הממשל, הכלכלה, הבריאות, חיי הקהילה שלנו ואפילו את האופן שבו התעצבו ומתעצבים המדע והאקדמיה.

אז מה היא או מי היא אותה היסטוריה שמשפיעה כך על חיינו? ובכן, אין חיה כזו, ה-היסטוריה. יותר קל אולי לומר מה היא לא, ה-היסטוריה. היא לא סיפור אובייקטיבי נאמן למקור, כפי שהרגילו אותנו לחשוב, פשוט משום שאין דבר כזה אובייקטיבי ואין דבר כזה מקור. כל סיפור הוא "אובייקטיבי" בדרכו, והמקור הוא בעיני המתבונן והמתבוננת אשר (בהכרח) רואים/ות דברים שונים. בהכרח יספרו סיפורים שונים, לעיתים אף הפוכים.

תיעוד, תיעוד ועוד תיעוד

בשנים האחרונות התגבשו ומתגבשות בישראל יוזמות פמיניסטיות שונות שקשורות לתיעוד העשייה של נשים ושימור הידע על ההיסטוריה של הפעילות הפמיניסטית בארץ. אציין להלן רק מספר קטן של יוזמות שמוכרות לי מהתקופה האחרונה, על אף שאני בטוחה שישנן יוזמות נוספות שאינני מכירה. 

אחת היוזמות הבולטות היא הארכיון הפמיניסטי בחיפה שהוקם ביוזמתן של חנה ספרן ופעילות "ארגון "אשה לאשה" (מומלץ בחום לבקר במקום). הארכיון הוקם מתוך הבנת חשיבותו של התיעוד וראייתו של התיעוד כחלק חיוני ובלתי נפרד מהעשייה האקטיביסטית, במקרה זה אקטיביסטית פמיניסטית. 

יוזמה נוספת היא "אתר יודעת – מרכז הידע המקיף והעשיר ביותר בישראל אודות נשים ומגדר". האתר הוקם ביוזמת "שוות"-לקידום נשים בזירה הציבורית בראשותן של פרופ' נעמי חזן ופרופ' חנה הרצוג, ובשיתוף מוסד שמואל נאמן והסדנא לידע ציבורי. גם יוזמות אתר זה הכירו בחשיבות של ריכוז הידע והמידע שמפוזרים ברחבי הרשת, במקום אחד. 

יוזמות כמו "היא-סטוריה" של שלהב מאיו, מתת גולדברג אלון, הילה בר-הר וקטי גורנדה  ו"מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה" של ד"ר שרון גבע, גם הן יוזמות שחותרות לתעד את חלקן של הנשים שהועלם והואלם מהסיפור ההיסטורי של האנושות. 

החוקרות ד"ר שרי אהרוני וד"ר יעל חסון אוספות ומתעדות מזה זמן מידע מפורט על מנגנונים פמיניסטיים שפעלו ופועלים בישראל בין השנים 1970 ל-2018. איסוף המידע נעשה כחלק ממחקר אקדמי, אבל כאשר הוא יושלם הוא יונגש לציבור באתר שיוקם לצורך כך.

יוזמה זו של אסופת הטורים הפמיניסטיים (שהטור הזה הוא חלק ממנה), לוקחת גם היא חלק במלאכת התיעוד והשימור של ידע ושל עשייה פמיניסטית. 

וגם על עצמי לספר ידעתי…

את "אתר משלך"-פורטל האתרים הפמיניסטיים הגדול בישראל, יזמתי והקמתי בשנת 2014. האתר מכיל מאות קישורים לאתרים של ארגונים ויוזמות פמיניסטיות, לבלוגים פמיניסטים, לדפי פייסבוק, קבוצות פייסבוק ועוד, והוא מתעדכן וגדל כל הזמן. קיטלוג הקישורים הוא לפי נושאים מתוך כוונה לאפשר לאקטיביסטית המתחילה להתוודע לעושר הנושאים והפעילויות שקיים, ולספק לה את התשתית להחלטה מושכלת במה מתאים לה לקחת חלק. 

מי שתשוטט באתר תגיע לאתרים/דפים פעילים של יוזמות שהן עצמן כבר לא פעילות. יש מי שפונים/ות אלי ומציעים/ות לי להוריד יוזמות אלו מהאתר, אלא שהסיבה שאני שומרת אותן שם היא בדיוק משום שמי ששולט בעבר שולט על העתיד. כשנדע מה נשים עשו לפנינו, מה הצליח להן ומה פחות, מה הן הבינו ולמדו ומה הן השאירו עבורנו, נקודת הפתיחה שלנו לא תתמקם בנקודת האפס. כל היוזמות שהוזכרו כאן, כמו גם אחרות מסוגן, מניחות את התשתית שמאפשרת לנו שלא להתמקם בנקודת האפס ושממנה אפשר וצריך להמשיך ולפעול.

לשלוט בעתיד

חלק מהפעילות הפמיניסטית מוקדשת לחינוך מתוך ראיית עולם לפיה החינוך מעצב את העתיד. והוא אכן מעצב את העתיד. אלא שחינוך שממשיך להישען רובו ככולו על ההיסטוריה והמסורת של מי שלא ראו בנשים בנות אדם שוות ערך, שוות זכויות ושוות הזדמנויות, הוא חינוך בעייתי שרק ממשיך לשעתק את התפיסות שאותן אנחנו מנסות לשנות. בשביל זה אנחנו חייבות להמשיך בכתיבה, בתיעוד, באיסוף, בשמירה, בקיטלוג ובהנגשה של כל מה שנשים עשו וקידמו, עושות ומקדמות. פעילות כזו תייצר את מה שעבורנו צריך להתגבש לכדי ה-היסטוריה שהיא זו שתסופר, תתועד ותשומר.

הפעילות הזו לא מחליפה את העצומות, העצרות וההפגנות, ולא את המאבק נגד אלימות, שוביניזם ומיזוגיניה. היא גם לא פעילות שמחליפה את המאמצים להשפיע על החינוך ולשנות אותו. היא עוד פעילות משלימה לכל הדברים החשובים שנשים פמיניסטיות עושות כדי שנזכה לחיות בחברה שוויונית וצודקת יותר. 

אז בפעם הבאה שתחשבו על ארכיונאי/ת, תחשבו על א.נשים שהלהט שלהם הוא להט אקטיביסטי לשנות את העולם, והמעשים שלהםן גם הם מכוונים לשם, גם אם הםן לא נראים/ות או נתפסים/ות ככאלו.

שיתוף המאמר:

Facebook
WhatsApp
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *