למילה "פמיניזם" יש משמעויות רבות ומגוונות. אנחנו שומעות מושגים כמו "תקשורת פמיניסטית", "בן ברית פמיניסטי", "מדע פמיניסטי" ו"פילוסופיה פמיניסטית" ומשמעות המילה "פמיניזם" בהקשרים הללו אינה ברורה מאליה.
במקור, התנועה הפמיניסטית הייתה תנועה פוליטית שדגלה במתן זכויות שוות לנשים. זו הגדרה יחסית ברורה. חוק, למשל, יכול להיות פמיניסטי במידה והוא מקדם את זכויותיהן של נשים או דואג להשוות את מעמדן של נשים לזה של גברים בחברה. במובן זה, אנחנו יכולים לדעת אם דבר מה הוא פמיניסטי על ידי תהייה – האם הוא מקדם את זכויותיהן של נשים? האם הוא עוזר לנשים להתקדם לתפקידים ומקומות שנמנעו מהן בעבר? האם הוא מתקן עוול היסטורי שנשים נתקלו בו? גם כאשר אנחנו מדברות על אנשים, למשל על בן ברית פמיניסט (כינוי לגבר שתומך במאבק הפמיניסטי), אנחנו יכולות לתהות – האם הפעולות שלו בעולם מקדמות נשים?
אבל כאשר אנו עוסקות בדברים מופשטים – למשל, פילוסופיה. אנחנו לא יכולות לשאול את אותה השאלה. האם הפילוסופיה הפמיניסטית תקדם את זכויותיהן של נשים? אי אפשר לדעת שכן המרחק בין פילוסופיה למעשים הוא גדול עד מאוד.
למרות זאת, פילוסופיה פמיניסטית היא, בעיניי, תחום חשוב ומהותי להתקדמות המאבק הפמיניסטי. ראשית, כי הפילוסופיה מאז ומעולם הייתה תחום שנשלט על ידי גברים. הפילוסופיה היא המקור של כל המדעים המוכרים לנו כיום, של צורות המשטר והכלכלה שלנו, של הדרכים שבעזרתן אנו חושבות על העולם ומבינות אותו. מאחר והיא נוצרה בעיקר על ידי גברים ונוסחה בעיקר על ידי גברים, העולם שנשלט על ידה, מותאם מראש לגברים. אם אנחנו רוצות שלנשים יהיו שוויון זכויות והזדמנויות, עלינו לנסח פילוסופיה פמיניסטית וממנה ליצור מדע פמיניסטי. הוגות פמיניסטיות הן נדבך מהותי בהתקדמות המהפכה הפמיניסטית והיכולת שלה להציב דרכים חדשות לחשוב על העולם מיסודו. לכן פילוסופיה פמיניסטית היא רעיון כה חשוב.
עדיין, למרות השאיפות היפות, בעיות מהותיות צצות עד מהרה כאשר אנו מכתירות משהו כפמיניסטי שאין לו קשר ישר לעולם; זאת, מאחר וייתכן וייעשה בו שימוש כדי לקדם מטרות שאינן פמיניסטיות. מטרות שלא ייתרמו לזכויותיהן של נשים, אלא להפך.
למשל, מה דינו של פילוסוף גבר שנרצה לאפיין כפמיניסט, או יתרה מכך, שנרצה לאפיין את הגותו כפמיניסטית? ייתכן והוגה דגול כתב דבר מה שתואם השקפת עולם פמיניסטית מסוימת, שמבהיר את מנגנוני הדיכוי החברתיים לעומק, או עוסק בדרך שבה החוויה הנשית מתעצבת אל מול הגברית. אם נכתיר אותו ואת הגותו כפמיניסטיים אנו עלולות להתחרט על כך. ייתכן ומחר הוא יעשה שימוש בתואר הפמיניסטי שניתן לו ויטען לפתע שהגותו מובילה בסופו של דבר למסקנה שנשים אכן נחותות מגברים. גרוע מכך, ייתכן ונכתיר סוג מסוים של פילוסופיה כפמיניסטית ונגלה שהשלכותיה הפרקטיות אינן מקדמות נשים כלל, אלא להפך.
אז מה הפתרון? בעיניי, אנחנו לא יכולות לתת לפחד מטעויות העתיד לשתק אותנו. יש חשיבות בניכוס מחדש של הוגים, תחומים מדעיים ורעיונות. להצהיר, למשל, שהפילוסופיה של אריסטו היא פמיניסטית היא הצהרה קשה ונועזת שדורשת משומעיה לחשוב מחדש על כל מה שהם יודעים על אריסטו, פילוסופיה והעולם המערבי (למען הסר ספק, אני לא טוענת שאריסטו היה פמיניסט או שהפילוסופיה שלו פמיניסטית). בו זמנית, עלינו לזכור מאיפה הגענו. פמיניזם הוא בראש ובראשונה תנועה פוליטית, שמטרתה לקדם את מצבן של נשים בחברה; חובה עלינו לזכור את הקריטריון הזה ולהשתמש בו כמצפן כאשר איננו בטוחות בנוגע לתפיסת עולם, אדם או הגות כלשהי. אחרי כל המילים היפות והרעיונות המעניינים, האם הנושא הזה יקדם או יפגע בזכויותיהן של נשים בעולם? השאלה הזו חייבת להיות תמיד בראשנו כשאנו עוסקות בפמיניזם מכל סוג שהוא.
יש פילוסופים שיטענו שמדובר בחילול השם, שאסור לנו לשפוט הגות מסוימת לפי ההשלכות שלה על העולם עצמו. הפילוסופיה, הרי, היא עיסוק ברעיונות עצמם, במחשבה הטהורה. מול פילוסופים שכאלו עלינו להזכיר, שהעקרונות האלו שהם מצטטים, לא פותחו על ידנו והם משקפים בדיוק פילוסופיה גברית ישנה שעלולה להיות נגועה בתפיסות פטריארכליות. המושג של פילוסופיה פמיניסטית קושר בין הפילוסופיה המופשטת להשפעותיה על העולם ובכך חותר תחת הנחות יסוד פילוסופיות שהוגות פמיניסטיות רבות, דוגמת סוזן ברודו, קרולין מרצ׳נט, סנדרה הארדינג, דונה האראווי ועוד, פקפקו באוניברסליות שלהן ותיארו אותן כקשורות לצורת מחשבה פטריארכלית, או אנדרוצנטרית. אל לנו להסתפק רק בקידום הוגות פמיניסטיות מודרניות, למרות חשיבותן המכרעת למהפכה הפמיניסטית, אלא להרחיב את התפיסה הפילוסופית הפמיניסטית שלנו, כך שתבחן את הפילוסופיה בכללותה מנקודת מבט פמיניסטית ותבהיר שההשקפה הפמיניסטית אינה עיסוק צדדי, אלא דרך מהותית לחשוב מחדש על הפילוסופיה בכללותה שאין להתעלם ממנה.