בכנסת ישראל ישנם 120 נשים וגברים שנמצאים במאבק תמידי על מקום בתודעה האזרחית: שלי, שלך, שלנו. אבל האם אנחנו מכירות ומכירים את כל אותם/ן ה-120? האם נוכל בקלות וללא מאמץ לנקוב בשמות של כולן/ם? אני לא יכולה. אני משתדלת מאוד להכיר ולעקוב אחרי פועלן ופועלם, במיוחד כאשר מדובר במי שאני מזדהה עם תפיסת עולמם, ויחד עם זאת, כל כמה זמן אני שומעת שם חדש בצירוף התואר ח"כ והופכת למופתעת לכמה שניות. ההפתעה חולפת מיד עם השכחה, למרבה הצער.
בעולם כזה שבו הפרסום והמקום בתודעה הציבורית שלנו הוא כה נכסף ויקר ערך בעבור הח"כים והח"כיות, לא מעט משאבים מופנים על מנת להיות מזוהים. לא משנה עם מה, לא משנה אפילו אם באור חיובי או שלילי, העיקר מזוהים ומזוהות, מוכרים ומוכרות. למשתתפות היקרות שלנו במיזם "פוליטיקאיות צעירות" באוניברסיטת חיפה, אמרתי בהרצאותיי כי לכל איש/אשת ציבור יש "בנק" של נושאים אליהם הם נקשרים במהלך הקריירה הפוליטית שלהם, אם הם אכן מצליחים ומצליחות להיקשר. סתיו שפיר? שקיפות שלטונית. מירב כהן? קשישים וחסרי ישע. איילת שקד? ה"טיפול" במערכת המשפט. זה עובד גם בנושאים פחות מחמיאים, שלצערי במערכת הפוליטית לא חסר. לכל המגדרים.
המוּכּרוּת הציבורית חשובה בקונוטציה השלילית או החיובית שלה בעיני הציבור, אך היא חשובה לא פחות גם ב"ערך" שלה בשדה הפוליטי, ומה היא מייצגת בתוכו. רוב הנשים במערכת הציבורית הפוליטית לאורך השנים היו מזוהות עם נושאים חברתיים מובהקים, יש שיגידו אפילו "נשיים": חינוך, רווחה, בריאות. למרבה הצער, ידוע שנשים בשדה הפוליטי חשופות לביקורת רבה יותר וקשה יותר בהשוואה לעמיתיהן הגברים. את הביקורת הזו ניתן וצריך לבחון גם על רקע הקושי הייחודי שנשים חוות ב"מעבר" בין טיפול בנושא אחד לאחר. כך, אם חברת כנסת מזוהה עם נושא אחד, עולה השאלה מה פתאום היא עוברת לעסוק בנושא אחר בו אין לה שום ידע או ניסיון? ביקורת דומה נשמעת גם על גברים בפוליטיקה, אולם זו שוכחת די מהר, ועל מינויים של גברים נשאלים הרבה פחות שאלות.
אם נתמקד במעבר של נשים מהזדהות עם נושאים חברתיים להזדהות עם נושאי חוץ ובטחון, נראה שהמצב מחמיר, שכן מעט מאוד עשו זאת. דבר זה נובע מהיעדר המוכנות הציבורית לקבל את דעתן ופועלן של הנשים בנושאים האלו, במיוחד לאור כך שיש הרבה פחות נשים בעמדות מפתח שמעניקות להן את ה"זכות" להביע דעתן על המצב המדיני-בטחוני, כדוגמת שירות החוץ (שכעת במגמת שיפור מרשימה) ושירות הבטחון. ומה עם סמוטריץ' או ליברמן? טבעי לנו לשמוע את דעתם בנושאי חוץ וביטחון, למרות שלא בטוח שיש להם יותר ידע וניסיון מנשים אחרות במעמד זהה. כך או כך במערכת הפוליטית, הציבור הישראלי עדיין אוהב את הנשים שלו בתחומים שכבר מסומנים כ"נשיים" ממילא.
לפני שבועיים, ב-18 לאוקטובר 2020, ילדה חה"כ שרן השכל בת בכורה. הפיכתה של השכל לאמא אחרי שנים רבות של מאבק פיזי ונפשי לא פשוט, זכתה לסיקור תקשורתי נרחב. יחד עם הרצון הכנה לברך את ח"כ השכל על הלידה, הבנתי שהשמחה שלי עבורה מהולה בתסכול. הסיבה לכך היא שעל אף השמחה על שהשיגה והגשימה את השאיפה שלה להיות אמא (שמי שמכירה אותי יודעת שבין השאיפה הזו וביני שנות אור), אינני מצליחה להתנתק מהתחושה שהחיבוק החם שחה"כ השכל מקבלת מהתקשורת והציבור הישראלי הוא בדיוק השיקוף של איך אנחנו אוהבים ואוהבות את הח"כיות שלנו: נשיות, יולדות, במקומן ה"טבעי". כך ממחוקקת ליברלית נמרצת (שפעמים רבות איני מסכימה עם דעותיה ואמירותיה) שפעלה רבות בסוגיית הקנאביס ופתיחת השוק הישראלי לתחרות בענפים שונים ומגוונים, נותרנו רק עם סיקור היריון, לידה, אימהוּת.
במקרה ותחליט השכל להעתיק את מאמציה הפרלמנטריים במשכן לעיסוק בנושא זה בלב שלם וברצון רב, לא נותר לי אלא לקוות שחיבוק זהה, או לכל הפחות ביקורות קצת פחות ארסיות מהציבור והתקשורת, הח"כיות שלנו יקבלו גם כשהן אומרות דברים שחורגים מהנורמה, בהקשרים פוליטיים ותרבותיים בכל קצוות הקשת; גם כשהן בוחרות במכוון לעסוק רק ביחסי חוץ ובטחון, כי הן יודעות שזהו אחד המפתחות לחברה משגשגת ובריאה; גם כשהן בוחרות באורח חיים שונה ואלטרנטיבי; ובעיקר בעיקר גם כשהן פועלות בשם עצמן, ולא מתנצלות על קידום תפיסת עולמן במערכת שמסועפת בכל כך הרבה היבטים, מלבד אותם היבטים שיכולים להטיב עמן ועם צמיחתן. אז מזל טוב שרן השכל ובריאות איתנה לך וליעל, מחכות לשובך ולחזרתך לפעילות פרלמנטרית במשכן. אנחנו כאן בינתיים, ב"פוליטיקאיות צעירות", מכשירות את הדור הבא של נשים שיצטרפו אלייך עוד בחירות או שתיים, כדי לחבור ולפעול למען מדינה ועולם טובים יותר בעבורה ובעבורנו.
מאמר זה הוא עיבוד לפוסט שפורסם לראשונה ב-30.10.20 בדף הפייסבוק של "פוליטיקאיות צעירות"