יונת היתה כל כך הרבה אנשים. חברו בה כל כך הרבה תכונות, אהבות וסערות וסתירות לכאורה. היתה ביונת אהבת-אדם ענקית, חוסר סובלנות מוחלט לעוול, לשחיתות, לרוע, לאי-שוויון ולהחפצת נשים, בשילוב עם סובלנות אין-קץ והקשבה – אני לא מכירה עוד אדם שיודע להקשיב כמוה – ושקט. דבריה נאמרו תמיד בשקט, בהחלטיות וברגישות רבה. מעל כל אלה יונת התאפיינה בחסד ובצניעות מופלאה, בהיענות לכל כאב וסבל ובהתנדבות ללא גבול. רק לחשוב בכמה תחומים פעלה, החל בתחום האמנותי כרקדנית, שחקנית, במאית ויוצרת וכלה בפעילותה החברתית. איפה שזיהתה צורך או עוול, שם היתה.
כשראתה החפצת נשים יצאה בהצגה נוקבת שעסקה בניצול מיני של נשים. נכחתי במספר הצגות והיו בהן אנשים שיצאו באמצע כי לא יכלו להכיל את הביצוע שהיה מאד חזותי, ורבלי, מאד כאן ועכשיו וקשה. אבל יונת אמרה את דברה, ללא גבולות וללא התחשבות במוסכמות חברתיות. היא האמינה בדרכה והלכה בה באומץ רב.
כשנוכחה בהדרה של נשים הצטרפה להנהלת ש.י.ן לשוויון ייצוג נשים. כשגילתה חסר בפעילות נשים במה שקורה בחברה הצטרפה ל"פרלמנט נשים" והיתה פעילה מרכזית בארגון. כשנחשפה לעוול הנורא שנגרם לאימהות יחידניות ולילדיהן שנגזלו מהן מרשות הרווחה בתואנות שווא, היתה ממייסדות ע.ל.י.ה. לזכויות ילדים והורים, חברה ושותפה שלי לדרך ולמנכ"לות העמותה, פעילה בכל רמ"ח אבריה. יונת אימצה ילדים ואימצה אימהות. ידעתי בכל עת שיש עם מי להתייעץ כשהייתי בדילמה ותמיד היתה מילה נכונה. אני מוכרחה לספר כאן משהו: בישיבות העמותה היה הדיון מידרדר לעיתים ומתלהט. יונת היתה יושבת בשקט וברגע שהרגישה שהגיע הזמן היתה עוצרת את הדיון ואומרת את המשפט הכי נכון, הפתרון הכי מתאים ומחזירה באחת את השיח למסלול. והכל בשקט. מעולם לא שמעתי אותה אומרת "צריך" או "חייבות" זה תמיד היה "מה אתן חושבות?" או "אולי כדאי". זו היתה יונת. צניעות ונועם. זו היתה יונת וזו המורשת שהותירה למשפחה ולנו – אהבת האדם, יושרה ללא, סייג, אמונה בדרך והליכה בה ללא פשרות ועשייה למען הזולת. נלך לאורה ונמשיך את דרכה.