אקטיביסטית – בדרך שלא תוכננה

פרופ' יעל קציר היא היסטוריונית בהכשרתה האקדמית. היא הייתה מרצה במכללה האקדמית בית ברל ומנהלת המט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) ומנהלת הטלוויזיה הקהילתית של המכללה. (בתקופת ניהולה הועלו לשידור כלל ארצי 120 תוכניות חודשיות בשידור כלל ארצי). יעל היא מפיקה עצמאית, ביימה סרטים דוקומנטריים רבים, ביניהם: בתים מהים, פלוגת יסמין, שבעה על אמא, קול באישה תפילה, רזי גן העדן, כינורות במלחמה, יש מקום לכולם, אור בקצה המגף ועוד. הסרטים שודרו בטלוויזיה בארץ ובעולם, הוקרנו בפסטיבלים וזכו בפרסים בינלאומיים רבים.

נדמה לי שרק מעט מהנשים הגיעו לאקטיביזם בכלל ולאקטיביזם פמיניסטי בפרט מתוך התכוונות ותכנון. הסיפור שלי, ככל הנראה, דומה למקרים רבים אחרים.  

עם סיום לימודיי בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, התקבלתי לעבודה באוניברסיטה הפתוחה. התמניתי לרכזת ומתכננת הקורס 'ירושלים לדורותיה'. יום אחד הוזמנתי למשרד הנשיא. הוא שאל אותי אם אוכל ליצור סרטים במסגרת הקורס היוקרתי שעבדתי עליו ובכך להפוך אותו לקורס הדגל של המוסד. למרות שלא היה לי מושג ביצירת סרטים, עניתי בהתלהבות גדולה של צעירה שלא מבינה דבר, "בטח, אין בעיה. אתה יכול לסמוך עלי".

יצאתי מהמשרד ובמשך כחודש ראיינתי את כל מי שאני מכירה, שעוסק בנושא סרטים תיעודיים. ההצעה שכתבתי לסרטים התממשה ועלתה לשידור במהלך השנתיים שלאחר מכן, בשנים 1981-1979. הסרטים העשירו את הקורסים והמשיכו להיות משודרים בטלוויזיה הלימודית. עד שנת 1990.

כמו בכל אהבה חדשה, ההתלהבות שלי מהעבודה בתחום החדש הייתה ממכרת, אך לא פעם שמעתי מאחורי גבי שאני לא מ'הברנז'ה'. כשיצאתי עם בעלי להשתלמות בחו"ל, נרשמתי מייד לאוניברסיטת הרווארד ובהמשך נרשמתי ללימודים במחלקת המדיה של אוניברסיטת בוסטון. כשחזרנו ארצה היה לי תואר שני בקולנוע. הסתערתי אז על נושא הנשים, כי הוא משך אותי במיוחד.

הסרט הראשון שעשיתי היה 'פלוגת יסמין',1 על קורס קצינות שדה. המסר שלו היה שיש להרחיב את טווח הפעילות של נשים בצה"ל, כלומר הרחבת האחריות והשיתוף שלהן במהלך שירותן הצבאי. הסרט זכה להצלחה רבה. הוא שודר בכל ערוצי הטלוויזיה בישראל ונקנה על ידי הצבא האמריקאי. כמו כן, הסרט הוקרן בפסטיבלים רבים וזכה בפרסים בינלאומיים.

בהמשך דרכי ביצירת סרטים דוקומנטריים, ובלא שהייתי מודעת לכך, יצרתי עוד כמה סרטים על נשים מיוחדות והכנתי סרטי דיוקן על: המשוררת רחל, 'מחלונה של רחל', סרט המוקרן מזה 35 שנים בחצר כנרת; סרט דיוקן על רמה לינדהיים, שנקרא 'הבחירות של רמה לינדהיים'.2 היא עלתה מארה"ב, כיהנה כנשיאת הדסה והייתה חברת קיבוץ משמר העמק; והסרט 'רזי גן העדן'.3 על מרי בליאן, אישה ארמנית, אמנית הציור על קרמיקה, שתרמה לעיר ירושלים קיר המכיל 1000 אריחים של ציוריה על קרמיקה.

בהשפעת הסטודנטים/ות שלי החלטתי ליצור את הסרט על נשות הכותל. זה היה מבצע לא פשוט שנמשך כ-4 שנים והסתיים רק ב-2007 מכיוון שלא היה לי תקציב. אבל בזכות הליווי של הסטודנטים לקולנוע, השלמתי את הסרט 'קול באשה תפילה',4 שעוסק במאבקה של קבוצת נשים על הזכות להתפלל בכותל על פי דרכן. הסרט הוקרן בפסטיבל דוק אביב ואחר כך ברחבי העולם. גם סרט זה זכה לתהודה רבה. הוא הוקרן בערוץ 8 וגם ביס דוקו היוקרתי. כמוכן זכה בפרס בהודו והוקרן בעשרות בתי כנסת ובפסטיבל סאן פרנציסקו היהודי.

בין לבין יצרתי גם את הסרט 'שבעה של אמא',5 על השבעה של אימא שלי, שדן, בני, צילם. מבלי להיות מודעת לכך, היה בסרט היבט פמיניסטי, הנוגע במתח המוכר שביחסי אם-בת-אם.

בשנים האחרונות יצרתי כמה סרטים הקשורים בשואה. שוב התברר כי המבט הנשי שולט בכולם. כך הוא הסרט 'עכשיו אני מספרת',6 סרט דיוקן על הפרטיזנית ויטקה קובנר.

בהמשך יצרתי את הסרט 'אור בקצה המגף', ששלוש הגיבורות שלו הן נשים. חמש שנים לאחר שהופק (בשנת 2015) והוקרן, הסרט עדיין ממשיך לעורר עניין רב ולהיות מוקרן בישראל וברחבי העולם.

לפני שנה, בשנת 2019, סיימתי את הפקת הסרט 'הקוד האלבני', המספר על הצלת פליטים יהודים באלבניה. גם בסרט זה גיבורת הסרט היא אישה, אנני אלטרץ, שניצלה באלבניה עם משפחתה כילדה והיא חוזרת להודות למציליה. הסרט האחרון שיצרתי, 'לסבתא היה אקדח',7 עוסק בדמותה הייחודית של שוריקה ברוורמן מקיבוץ שמיר. שוריקה הייתה בקבוצת הצנחנים הארץ–ישראליים, שביניהם היו חנה סנש וחביבה רייך. בעוד שהן נפלו בעת מילוי תפקידן, היא נותרה בחיים ולא נכנסה לפנתיאון הגיבורים הארץ-ישראלי. הקרנת הבכורה התקיימה בסינמטק תל אביב במרץ 2020, בהשתתפות  היוהל"ם (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר), ממש לפני סגר הקורונה הראשון.

האם אני פמיניסטית? התשובה היא: בוודאי. האם עשיתי את הסרטים מתוך מודעות פמיניסטית? לא תמיד. אבל במחשבה שבדיעבד נראה לי כי בכל אחד מהסרטים שיצרתי הנוכחות הנשית מעלה ערכים אנושיים עמוקים ובעלי אופי חיובי.

את קידום האג'נדה הפמיניסטית ניתן לעשות בהרבה דרכים. נראה לי שהעלאת דמויות נשים בסרטי דיוקן או בסרטים אחרים, בהם נשים מהוות מודל חיקוי, מהווה תרומה חשובה לעשייה זו.

מצרפת להלן קישורים לסרטים נוספים שיצרתי ופתוחים לציבור, למי שמעוניין/ת לצפות:
מזכרת וזיכרון בסרט על סולם פטמה (סיסמה sulam2020) – https://vimeo.com/453004888
כנרת מחלונה של רחל (עברית) – https://vimeo.com/419233116
אין כמוה – https://vimeo.com/360734254
בדרך לעוד פסגה (סיסמה Rotem2019) – https://vimeo.com/334135198


1 קישור לצפייה בסרט – Company Jasmine (Eng) – https://vimeo.com/116879991.
2 קישור לצפייה בסרט The Choices of Rama Lindheim (ENG) (password: katzir2015) – https://vimeo.com/116879990
3 קישור לצפייה בסרט רזי גן העדן – https://vimeo.com/188974533
4 קישור לצפייה בסרט – Praying in her own Voice – Neshot Hacotel – https://vimeo.com/116939455
5 קישור לצפייה בסרט – Shivah for My Mother (Hebrew) – https://vimeo.com/114867080
6 קישור לצפייה בסרט עכשיו אני מספרת (סיסמה: katzir2015) – https://vimeo.com/133725961
7 קישור לסרט לסבתא היה אקדח: סיפורה של אישה לוחמת, שוריקה ברוורמן (סיסמה: Surika7) – https://vimeo.com/395726980

שיתוף המאמר:

Facebook
WhatsApp
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *