מצייצות את המלחמה

ד"ר האמה אבו-קשק מרצה במחלקה לתקשורת – המכללה האקדמית ספיר. תחומי המחקר שלה עוסקים במדיה חדשים בחברה הערבית, פער דיגיטלי, אקטיביזם דיגיטלי ותקשורת אלטרנטיבית.

כמעט עשר שנים חלפו מאז התרחש האביב הערבי. אמנם השפעתו הפוליטית לא הייתה כפי שציפו פעיליו, אך תרומתו ניכרת, בין היתר, בתשומת הלב העולמית שניתנה לאקטיביזם של נשים במזרח התיכון. נשים אלו משתמשות ברשתות החברתיות כשער דרכו הן יכולות להשמיע דרישה לזכויותיהן ה"אזרחיות". במאמר זה אני מתמקדת בפעילותן של צעירות מסוריה המשתמשות ברשת "טוויטר" לצרכי תיעוד ושיתוף המלחמה בסוריה. 

על פי ממצאי הדו"ח הערבי של המדיה החברתית (2017) מספר המשתמשים הפעילים בטוויטר בעולם הערבי עומד על 11 מיליון (נכון למרץ 2017). העולם הערבי מייצר 27.4 מיליון טוויטים ביום, כ-33% מהם מגיעים מערב הסעודית. אחוז הנשים הערביות המשתמשות בטוויטר במדינות ערב הוא קרוב ל-32.4%. מקרב הצייצנים המתגוררים במדינות ערב, רק שליש הן נשים. זאת, בניגוד לנתונים מחלקי העולם האחרים, אשר מראים כי חצי מהמשתמשים ברשתות החברתיות הינן נשים. ההסבר לפער זה טמון כנראה בפער המגדרי הקיים בעולם הערבי. בסקר שבדק, בין היתר, את הסיבות לפער המגדרי, נמצא כי ההגבלות החברתיות והתרבותיות להן כפופות הנשים הערביות ניצבות בראש רשימת הסיבות לפער. גורם הפרטיות והביטחון האישי בא אחריהן ובמקום השלישי, שליטתן המוגבלת של הנשים הערביות בכלים טכנולוגיים. גברים ונשים שהתראיינו לסקר הביעו חששות מהשימוש במדיה החדשה וציינו שהביטוי של דעות חברתיות ברשתות החברתיות עלול לגרום לתוצאות שליליות. הם הזכירו אפשרות של התנכלות מצד הרשויות וריחוק שעלול להיווצר בינם לבין המשפחה והחברים. 

מחקרים מלמדים שמלחמות וסכסוכים יכולים לעתים קרובות לגרום לנשים להפוך למעורבות יותר מבחינה פוליטית (Applewhite & Levy, 1990; Moghadam, 1993; Riverbend, 2005; El Said, Meari & Pratt, 2015; Khamis & Mili, 2017). הנשים הערביות בזמן ואחרי המהפכות הדגימו כיצד הן יכולות להעביר ידיעות חשובות כשחוויות אלה עשויות להיות רלוונטיות, אמיתיות ואותנטיות, וכיצד הן משתמשות במדיה חדשים כתקשורת אלטרנטיבית לדיווחי משבר ומלחמה שמוטמעים בחייהן היומיומיים.

במלחמה בסוריה, שנמשכת גם היא כמעט כעשור, קולותיהן של אקטיביסטיות הנושאות את דגל המאבק עדיין נשמע. אחת מהן היא האקטיביסטית הסורית לינא שאמי (@Linashamy), שעל רקע ההשמדה ההמונית בסוריה, החליטה לשבור שתיקה ובדצמבר 2016 צייצה בטוויטר את ההודעה שלהערכתה הייתה "האחרונה", בה סיפרה לעולם על האסון ההומניטרי שהיא חווה יחד עם  האזרחים הסורים בחאלב:

 "To everyone who can hear me. We are here exposed to a genocide in the besieged city of Aleppo. This may be my last video. More than 50,000 civilians who rebelled against the dictator, al-Assad, are threatened with field executions or dying under bombing. According to activists, more than 180 people have been field executed in the areas the regime has recently retook control of by Assad’s gangs and the militias that support them. The civilians are stuck in a very small area that doesn’t exceed two square kilometers. With no safe zones, no life, every bomb is a new massacre. Save Aleppo, save humanity".

לינא משמיעה את קול האזרחים הסורים הנמצאים תחת מצור וחווים את המלחמה על בשרם. היא עושה זאת באנגלית במטרה להגיע לקהילה הבינלאומית ולעולם. ואכן, היא הצליחה להשיג תשומת לב מאמצעי התקשורת הבינלאומית והכלל ערבית לאחר שחלק מהציוצים שלה מהר מאוד הפכו לוויראליים ברשתות החברתיות.

כמו כן, היא הייתה אחת מבין האקטיביסטיות/ים שהפיצו ברשת את וידיאו הפרידה שלהם מחאלב כשהן/ם עוזבות/ים את חאלב לא מרצונם אלא כתוצאה מהמציאות שיצר בשאר אל-אסד.

אקטיביסטית נוספת היא הילדה הסורית בת השמונה – באנא אל-עבד – שריגשה את העולם כשצייצה על החיים הקשים בחאלב המופגזת. בציוצים שכתבה מאז ספטמבר 2016 באנגלית, בעזרת אמה פאטימה בחשבון הטוויטר שלה (@AlabedBana) לו יותר מ-350 אלף עוקבים, באנא עדכנה על החיים הקשים בחאלב המופגזת. הציוצים שהיא העלתה בטוויטר הפכו לוויראליים, כך שגם התקשורת הבינלאומית, והתקשורת הכלל ערבית והישראלית הביאו את סיפורה.

כשכוחות אסד ניהלו מבצע נרחב לכיבוש האזור שבו באנא גרה, הפך חשבון הטוויטר שלה לבלתי פעיל. דבר זה הגביר את החשש לחייה בקרב עוקביה שיצרו את ההשטאג) #WhereIsBana איפה באנא(. בזכות התהודה לה זכו הציוצים שלה חולצו באנא ומשפחתה מחאלב, והיא ממשיכה לצייץ בטוויטר מטורקיה, על חייה, על הילדים הפליטים, ועל הילדים הסורים שעדיין חווים את המלחמה בסוריה. לאחר בחינת ההשפעה הגלובלית שלה ברשת החברתית בחר המגזין  TIMEב-26/7/2017 באלעבד כאחת מבין 25 המשפיעים ביותר באינטרנט..   

יוזמות אלה ממחישות את הרמות החדשות של אינטראקטיביות בקרב צעירות ערביות במרחב הווירטואלי. אמצעי המדיה החדשים מאפשרים לנשים, שהיו עד כה שוליות בסיפור ההיסטורי הן עדיין כאלה,  לשקף את השקפותיהן הפוליטיות ולדבר על החוויות והתסכולים היומיומיים שלהן. עבורן, המדיה החדשה מעניקה פתח אל העולם החיצוני והן משתמשות במדיה כדי לפרוץ את הדיכוי של המשטר ולהיות חלק מהמרחב הציבורי. 

למרות זאת, קשה לבנות תאוריה טכנולוגית דטרמיניסטית של הדמוקרטיזציה שמאפשרת המדיה החדשה, כי טכנולוגיות המידע והתקשורת (ICT) עשויות גם לשמש להעצמת כוחות הביטחון האוטוריטריים, בכך שהן מאפשרות להם לשפר את יכולות הניהול והכפייה שלהם. כך למשל, אל אסד התייחס לחשבון של באנא בטוויטר כ"תעלומה", וממשלו עשה מאמצים גמלוניים לניתוק האזרחים מרשתות התקשורת הדיגיטליות. איסור על גישה לאתרי הרשתות החברתיות, ניתוק הזרם מאנטנות רשתות טלפונים סלולאריים וניתוק מרכזי אינטרנט – אלה היו אסטרטגיות נואשות שנוקט ממשלו של אל-אסד למען החזרת השליטה לידו. 


מקורות

Applewhite, H. B., &. Levy, D.G (1990). Women and Politics in the Age of Democratic Revolution. USA: The University of Michigan Press.

El Said, M., Meari, L., & Pratt, N. (2015). Rethinking Gender in Revolutions and Resistance: Lessons from the Arab World. Uk: Zed Books Ltd.

Khamis, S.  & Mili, A. (2017). Arab Women's Activism and Socio-Political Transformation. Switzerland: Springer.

Moghadam, V. M. (1993). Gender and National Identity: The Women Question in Algeria,Iran, Afghanistan and Palestine: Zed books.

Riverbend (2005). Baghdad Burning: Girl Blog from Iraq. New York: Feminist Press. 

שיתוף המאמר:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *